ניקו התעורר באמצע הלילה בבהלה, מה שגרם לויל להתעורר גם כן,
"אממ ניקו ?" ויל מלמל בלחש בעודו משפשף את עיניו ומפהק,
"קרה משהו ?" ויל פקח את עיניו לגמרי וראה את פניו של שחור השיער שטופות לגמרי מזיעה קרה.
"ניקו!" ויל קרא בלחץ "מה קורה לך אתה מזיע לגמרי" ניקו ניסה לסדר את נשימתיו לפני שדיבר "ז-זה כ-כלום סולאס אני בסדר" ויל נאנח ולקח את ידו של ניקו בפעם המי יודע כמה היום והוביל את שניהם אל מחוץ לביתן.
הם ישבו על המזח איפה שהיו סירות הקאנו, "ספר לי מה העניין ניקו" ויל אמר בקול העדין האופייני לו "אמרתי לך סולאס זה שום דבר" פה ויל כבר התרגז הוא ידע שניקו משקר אז הוא פלט בלי לחשוב
"ניקו אל תשקר לי אני יודע שאתה משקר כי אתה תמיד מזיע כשאתה מפחד אז אל תשחק איתי כאילו נולדתי אתמול" ויל לא שם לב שמה שאמר נשמע כאילו הוא הסתכל על ניקו לעיתים קרובות. "ויל זה פשוט...אני לא רוצה לדבר על זה" ויל התאכזב, הוא רצה לעזור לניקו אבל גם רצה לכבד את רגשותיו של ניקו. הרגשות שידע עליהם לפחות,
השניים ישבו על המזח בשתיקה ארוכה עד שניקו שבר אותה, "חלמתי על ביאנקה" הוא אמר בשקט וויל הנהן בשקט מקשיב לניקו עד הסוף.
ויל ידע כמה קשה לניקו מאז שאיבד את אחותו כמה שנים קודם לכן,
"אני פשוט...מתגעגע אליה מאוד ו..." ניקו נעצר כאילו המילים נתקעו בגרון "בגלל זה התעוררת ? היה לך סיוט ?" ויל ניחש והשלים את המילים של ניקו וניקו רק הנהן.
ויל נאנח "ניקו... אני, אני מצטער" ניקו הביט בו בשאלה, "אני מצטער שצעקתי קודם, זה לא היה בסדר מצידי" ניקו הטה את ראשו הצידה וחייך אל ויל, "זה בסדר סולאס זה לא ביג דיל"
ויל לא יכל להתאפק מרוב שניקו נראה חמוד באותו רגע ואז הוא חיבק אותו "ו-ויל מ-מה ?" נשימתו של שחור השיער נעצרה באחת כשזהוב השיער חיבק אותו בצורה כזו, זרועותיו של ויל עטפו אותו
המגע היה...חמים, ניקו הרגיש...בטוח, מוגן אלו תחושות שלא הרגיש כבר המון זמן.
השאלה שעלתה במוחו של ניקו היא-
מה לעזעזאל הוא אמור לעשות עם
הפאקינג ידיים. הרי הוא אמור להגיב--
איכשהו. מה הוא אמור לעשות ? זה ממש לא היה דומה לחיבוקים שהיה מקבל מאחותו שרק לפני כמה דקות
התעורר מסיוט שבו היא היתה. ואז ניקו
קלט משהו- הוא לא מסוגל לחשוב.
ממש ככה, לא מסוגל לחשוב. שום שמץ
של רעיון או מחשבה אחרת לא הופיעו
במוחו. ה... דבר הזה שויל סולאס
עשה כרגע רוקן כל טיפת היגיון מניקו די
אנג׳לו. לאט לאט הרגיש ניקו ששרירי
גופו הפכו לרופפים. ידיו שהיו תלויות
חזרו מטה למקומן. ניקו פלט
אנחה ארוכה שהיתה בין הקלה לתסכול
ובילבול. הוא לא יכל להכחיש את
העובדה שאהב את החיבוק של ויל.
רק הפעם... חשב ניקו לעצמו והחזיר לויל חיבוק.
"...ניקו ?"
"כן ?"
ויל התרחק מעט מניקו. עיניו הכחולות
חזרו להביט בעיניי הלילה. "הכל יהיה
בסדר. אני מבטיח." ויל לחש ורכן אליו,
מזיז קבוצת שיער ממצחו של ניקו
ונושק עם שפתיו בעדינות רבה כל כך.
ניקו הרגיש שהחמצן אזל באחת,
נשימתו פסקה. מגע שפתיו של ויל
על מצחו הרגיש קטיפתי...אוהב. ניקו
הרגיש שיש שם משהו הרבה...מעבר לזה.
אני חד משמעית מרוצה מהפרק הזה,
ואני אשמח ממש אם תתנו לו הצבעה אתם לא יודעים כמה קשה קווין ואני עובדים על זה יחד אז אם אהבתם תצביעו ותגידו לנו מה חשבתם אנחנו ממש נשמח
ביוש❤️
VOCÊ ESTÁ LENDO
My sunlight
Fantasiaניקו די אנג׳לו מפחד, פחד מהאמת ומרגשותיו אל חברו הטוב ויל סולאס האם ניקו יוכל לזכות באהבה שכל כך חלם לה ? או שמא חברותו עם ויל תהרס ? הסיפור נמצא גם אצל @Kevin_Elliott כל הזכויות שמורות למחבר ספרי פרסי ג'קסון- ריק ריירדן
