המזכירה של השטן

פרק 14

סטיב-

חיכיתי שהמעלית תגיע לקומה 40, אני צריך לרדת לקומה 31 ולבדוק מה הולך עם הקבוצה מקור סודי, לא נשלח אליי דיווח מהם חודשיים.

הדלת של המעלית נפתחה ולוסי יצאה משם בריצה, כבר הייתי מול המעלית והיא ישר נתקעה בי ונפלה לאחור, "למה את בוכה?" שאלתי אחרי שהבחנתי בדמעות בלחיים שלה ובכל המסקרה שנמרחה מתחת לעיניים שלה בגלל הבכי.

רכנתי אליה ושמתי את היד שלי תחת הרגליים שלה ואת היד השניה שלי תחת הגב שלה והרמתי אותה, העמדתי אותה על הרגליים שלה.

היא נראית מבוהלת, טוב אני מניח שזה די מבהיל לחשוב שהמסדרון כאן זה שביל ריצה.

היא לא ענתה, היא רק המשיכה להסתכל עליי ואז הורידה קצת את מבטה, העיניים שלה נפערו ואז הורדתי את מבטי לאן שהיא הסתכלה.

החליפה השחורה שלי התלכלכה קצת מהמסקרה שלה, חזרתי להביט בה והיא הסתכלה על הכתם שבחולצה שלי עם עיניי כלבלב, הרמתי את הגבה כשהמחשבות שלה התרוצצו בגלל הכתם הקטן הזה.

"א-אני כל כך מצטערת, לא התכוונתי ל-" קטעתי את מופע הביישנות והפחד שלה, "לא ענית על השאלה שלי" הזכרתי לה והיא כיווצה את הגבות שלה בבלבול.

"מ-מה?" לוסי שאלה בקול רועד ושמתי את 2 האצבעות על המצח שלי ועצמתי את העיניים לפני שאתמודד איתה, חשבתי שלוסי תהיה אישה שבטוחה בעצמה ולא מבולבלת, במקום זה היא ההפך ממה שחשבתי.

למרות שאני לא מבין איך, לפי התעודות שיש לה אפשר לראות שיש לה כישורים רציניים, היא חכמה רק שאין לה ביטחון עצמי.

פקחתי את העיניים שלי וראיתי שלוסי שמה את הידיים על הפנים שלה, היא מסתירה את המסקרה שנמרחה על הפנים שלה ממני, מוכיחה את מה שטענתי הרגע על הביטחון העצמי שלה.

הורדתי את הידיים שלה מהפרצוף שלה והיא ניסתה להעלות אותם בחזרה, לא נתתי לה והיא התאמצה יותר, לא משנה כמה היא תתאמץ אני לא אתן לה להסתיר את הפנים שלה.

"תעזוב את הידיים שלי אני לא רוצה שתראה אותי ככה" היא הודתה ולא הבנתי על מה היא מדברת, "מה זאת אומרת ככה?" שאלתי והיא הפסיקה להיאבק בידיים שלי ונאנחה.

"ככה מכוערת.. כמו יצור!" היא צעקה והורדתי את הידיים שלי ממנה, היא לקחה את זה רחוק מדי.

"את לא מכוערת, בוניטה" הכינוי נפלט ממני לפני שעצרתי את עצמי מלומר את זה.

היא שמה את הידיים על הפרצוף שלה והורידה אותם לשמע מה שאמרתי, בוניטה זו יפה בספרדית וכך לוסי, אם היא חושבת שהיא נראית רע היא טועה.

"סטיב אני.." היא באה להגיד וקטעתי אותה, "בוס" הזכרתי לה איך לפנות אליי, "עכשיו תגידי לי למה את בוכה בוניטה?" שאלתי אותה שוב, היא נשכה את השפה התחתונה שלה והבנתי שהסימן שבמיוחד מסגיר את זה שהיא לחוצה זה הנשיכת שפה שלה.

היא עדיין לא ענתה והשתיקה שלה הטריפה אותי, במיוחד כשהיא מסתכלת עליי עם עיניי כלבלב.

אז אנסה להבין בעצמי מה קרה.

היא הייתה אמורה ללכת לקבוצה של כנפיים לבנות בקומה 27 כדי שיעדכנו אותה אם יש צורך בעדכון, זאת המשימה שנתתי לה לשעה וחצי הקרובה ואחרי כמה דקות בודדות היא יוצאת מהמעלית בריצה כשהיא בוכה.

היא גם דיברה על זה שהיא יצור ומכוערת, מה שגורם לי להניח שהיא דיברה איתם ואחד מהם שתל לה את השקר הזה בראש.

האקרים בSl תמיד היו נחמדים למזכירות שלי, מה שגורם לי לתהות אם הם באמת אמרו לה משהו.

אני שונא את זה שאני לא מבין מה גרם ללוסי לבכות.

היא יותר צעירה מהמזכירות שהיו לי, אולי זאת סיבה לכך שיעירו לה על משהו?

היא יפה, השיער שלה יכול לגרום להאקריות בקבוצה לקנא, זה מספר 1 אצל נשים, קנאה.

או שגבר התחיל איתה וכשהיא לא המשיכה את השיחה או דחתה אותו הוא פגע לה בדימוי העצמי שזה מספר 1 של גבר, פגיעה באגו הגברי.

"מישהו אמר לך משהו שפגע בך?" שאלתי במקום לחשוב על זה יותר, אני אדע אם זה נכון או לא לפי התגובות שלה.

לפני שהיא הנידה את ראשה לשלילה היה רגע שהיא התלבטה אם לענות בחיוב או בשלילה.

איימו עליה?

"איימו עלייך בוניטה?" העיניים שלה נפערו בבהלה, הם באמת איימו עליה.

לחצתי על הכפתור שמזמין את המעלית ונכנסתי לתוך המעלית, היא נכנסה אחריי.

"לא! פשוט אני לא רוצה להסתבך איתם" היא אמרה וקמצוץ של פחד היה משולב בקול שלה, "את לא תסתבכי איתם, הם יסתבכו איתי." לחצתי על כפתור של קומה 27 ולוסי באה להגיד משהו, שמתי את האצבע שלי מולה כדי שתבין שעכשיו לא הזמן לזה.

שמתי לב שיש לה קטע לפחד ולהיפגע מאנשים ואז להגן עליהם, אני אחתוך את הקטע הזה ממנה עכשיו.

האקרים שלי צריכים להראות לה כבוד והם יראו.