לוסי-
אני מביטה באיידן, הבן הקטן של מלאני וזאקרי. הוא מנסה להעיר את קורי והדמעות שלו נוזלות על העיניים הפקוחות לרווחה והחלולות של קורי.
המכנסיים של איידן נרטבו מהשלולית דם של קורי והידיים שלו הוכתמו מהדם שלו, לצפות בילד הקטן בוכה מעל הגופה של קורי היה קשה ושובר לב. לא יכולתי לשאת בזה יותר והסטתי את מבטי, מצאתי את בראד קפוא במקומו כשהצבע אזל מפניו.
העיניים של בראד מלאות חרדה ופחד, "ק'רי!" איידן הרים את הקול שלו ובראד הצליח להפשיר מהקיפאון שלו, הוא הלך לאיידן והרים אותו. איידן הושיט את ידיו לקורי ובראד סובב אותו בזרועותיו כדי שלא יראה את הגופה של קורי.
"ברי.." איידן מלמל בבכי שובר לב, הוא חיבק את בראד וקבר את הראש שלו בכתף של בראד. הרגשתי שמישהו מנענע אותי וצפיתי בסטיב שירד על ברכיו מולי. פערתי את עיניי לאור המצב הגרוע שלו, השיער שלו פרוע, עיניו קרירות וכואבות, המגע שלו קר כמו העיניים שלו.
"קורי מת.." לחשתי לסטיב ודמעות הרטיבו את לחיי, סטיב חיבק אותי ומאחוריו ראיתי את הגופה של אבא שלי. הבכי שלי התגבר. רק לפני כמה דקות שניהם היו חיים.
"אני מצטער על האח התאום שלך," נדרכתי, לא הבנתי את הכוונה שלו. שמעתי את אמא שלי נשנקת והסתכלתי עליה, זה נראה שהיא הבינה משהו שהיא לא. היא שמה את היד על הפה שלה ועיניה הצטעפו. סטיב הפסיק לחבק אותי והסתכל עליה במבט קריר.
"את יודעת על מה אני מדבר." הוא אמר לאמא שלי בקול קריר, היא הנהנה באיטיות והסתכלה עליי, כיווצתי את הגבות שלי בחוסר הבנה. מהצד ראיתי את איידן נרדם על הכתף של בראד, שמתי לב שבראד מאזין לנו.
"לוס.. יש משהו שאת צריכה לדעת," אני לא רציתי לשמוע, אני מרגישה סחרחורת חזקה, כאבים בחזה ואני לא רוצה לשמוע עוד חדשות שיחזקו את הכאבים. "מה אמא?" שאלתי בכל זאת והשפה התחתונה שלה רעדה.
"אני לא האמא הביולוגית שלך לוס," היא אמרה ברצינות, לא יכולתי לספוג את זה. שמתי יד על הבטן שלי כי הרגשתי שהיא מתערבלת בתוכי, הידיים שלי רעדו. סטיב צמצם את עיניו ודחף את אמא שלי להמשיך.
"אבא שלך בגד בי עם זונה כשהוא היה בצבא, אחרי כמה חודשים הוא סיפר לי מתי שהיא הייתה בהריון מתקדם עם תאומים." הסתכלתי על האמא-לא אמא שלי בזעזוע.
"אבא בגד בך ונשארתם ביחד?" שאלתי בחוסר אמון והיא הנהנה, "הוא הצטער על זה ואמר לי שהיה שיכור. אני עדיין אהבתי את אבא שלך אז הבלגתי על זה." סטיב חשק את הלסת שלו ואמא שלי נרתעה.
"את ואבא הייתם זוג כשגילית שהוא הכניס אישה להריון?" היא עצמה את העיניים שלה ומתי שהיא פקחה אותן דמעה ירדה. "היינו נשואים, כאב לי מתי שהוא חשף בפניי שיש אישה אחרת שנושאת את הילדים שאני הייתי צריכה לשאת." התחלתי להבין על מה היא מדברת, השפתיים שלי התייבשו והעברתי את הלשון שלי עליהם.
"כעסתי על אבא שלך ועליה, בנוסף היא לא רצתה את הילדים אך לא רצתה גם לעשות הפלה אז היא הולידה אותם ביחד והם הופרדו אחרי כמה זמן." הסתכלתי על קורי והבכי שלי התגבר, אני יודעת מה היא הולכת להגיד.
"למה החלטת לקחת רק את התינוקת ואת התינוק האחר למסור לאימוץ?" למה הם החליטו לקחת רק אותי. "את היית נסיכה קטנה, ישר הלב שלי בחר בך לוס. בנוגע לתינוק האחר הוא הזכיר לי יותר מדי את הזונה. בלב כבד נתנו אותו למשפחה אוהבת וחמה שלא הצליחה להביא ילד משלה." סטיב כרך את ידיו סביבי והתייפחתי, "א-איך.. קר-ראו לו?" שאלתי בקול חנוק למרות שאני יודעת את התשובה.
"קורי קלרסון." היא ענתה וקמתי במהירות, רצתי ליד בראד וליד הגופה של קורי, של התאום שלי. יצאתי מהבית ונפלתי על הברכיים שלי, הבחילה עלתה במעלה גרוני והקאתי את כל תכולת בטני, ההבנה של כל מה שקרה עכשיו חלחלה בי.
קמתי על הרגליים הרועדות שלי וחזרתי לבית, התעלמתי מבראד הפעור פה, "ז-זה אומר שאבא הרג את התאום שלי- את הבן שלו." אמא לא הגיבה אבל סטיב הנהן בעיניים מלאות צער.
הלב שלי דפק בשיגעון בתוכי, העפעפיים שלי איימו להיסגר וראיתי מטושטש, התחלתי לאבד שיווי משקל וסטיב קם במהירות במקומו והניח יד על המותן שלי, הוא הצמיד אותי לגופו ונשענתי עליו.
"תנשמי בוניטה," הוא פקד וככה עשיתי, כל נשימה עזרה לי וקצב הלב שלי התחיל לחזור לקדמותו. סטיב שם את האצבעות שלו על הלחי שלי וגרם לי להביט בו, החלל שקורי ישאר לעולם לא יתמלא.
"אוון.." אמא מלמלה והלכה לגופתו של אבא שלי, היא רכנה מולו והרימה את הנשק, "סטיב." אמרתי לו והוא הסתכל עליה, עיניו נפערו כשהיא כיוונה את הנשק לבראד ואיידן.
אמא הרימה את השוטגאן בידיים רועדות ולא יציבות, היא בקושי הצליחה להרים אותו מבלי שיחליק מהידיים שלה. "לוס תתרחקי," היא אמרה כי הייתי קרובה לבראד, התרחקתי משם.
התרחקתי מבראד לכיוון של אמא שלי, הייתי מול הכוונת של השוטגאן. "בוניטה." קולו של סטיב היה יוקד, כועס. סובבתי את ראשי וראיתי את הדאגה בעיניים שלו, שידרתי לו שאני מצטערת על הכל.
ראיתי את בראד מפוצל בהחלטה שלו, הוא לא יכול לעשות משהו כי ילד קטן ישן עליו. "פאק תורידי את השוטגאן!" בראד צעק ואמא שלי הזעיפה את הפנים שלה. "את-ה מטורף? רצחת את הבעל שלי! רצחת את הגבר שקמתי לצידו כל בוקר," הסתכלתי לתוך העיניים הכהות והכועסות של בראד, יכולתי לראות את הגיהינום בעיניו.
אותם עיניים כשהוא הרג את אבא שלי, אותם עיניים כשהוא התכוון להרוג אותי. אמא שמה לב ורעדה מרוב עצבים, סטיב הלך בצעדים קטנים מאחוריי. "בבקשה תלכו מכאן," אמרתי לסטיב מבלי להוציא קול, זה היה כדי שהוא יקרא את השפתיים שלי. ישר ידעתי שהתשובה לו כשהוא כיווץ את עיניו בהתנגדות.
"אמא בבקשה תורידי את הנשק," התחננתי והיא לא הקשיבה לי. עמדתי ממש מולה ומול הכוונת של השוטגאן, היא לקחה צעד לאחור וממש רעדה, היא שמה לב שסטיב מתקרב וכיוונה אליו את השוטגאן, זזתי הצידה ושוב עמדתי מול הכוונת!
"תזוזי לוס!" היא צרחה וכל פעם שהיא הזיזה את השוטגאן עמדתי שוב ושוב מול הכוונת, עצמתי את העיניים שלי כשהיא קיבלה החלטה.
היא ירתה והיריה נשמעה חזקה ורועשת.
YOU ARE READING
המזכירה של השטן
Romanceלוסי קלרסון- הגעתי לכאן במחשבה שאהיה קשורה ליחידה מסווגת, לא שאהיה קשורה לבוס קריר ומתנשא. סטיב קנדי לא נותן לי לקרוא לו אפילו סטיב, רק בוס. יש יותר מתנשא מזה? לא הסתדרתי איתו מהרגע הראשון, הוא התערב בכל דבר בחיים שלי. הלב הקפוא שלו התחיל להינמס לאט...
