לוסי-
סטיב מעביר את היד שלו בשיערו שוב ושוב, הוא פער את השיער שלו לראשונה ועכשיו זה נראה שהוא רוצה לתלוש את השיער מהראש שלו.
לא ידעתי שאלה היו ההורים שלו, כשסטיב אמר את זה חיברתי את הנקודות בראשי, לאישה הבלונדינית, אמא של סטיב- היה בדיוק את אותו הצבע בלונד כמל הבן שלה, אותו צבע בלונד בהיר ובדיוק באותו הגוון.
הנשימות הכבדות של סטיב מוציאות אותי מדעתי כי אני שומעת כמה הוא סובל מכל שאיפת חמצן שהוא לוקח. אני סובלת יחד איתו מפני שהוא הגבר שלי. שלחתי את ידי במטרה לאחוז בו ולהוציא אותו מהמחשבות שבגללם הוא סובל. סטיב העיף את ידי ועיניו הקרות ננעצו בי וגרמו ללב שלי לכאוב.
הוא לא זז, רק מסתכל עליי בעיניים קרות וחסרות אמון. כאב לי כי כאב לסטיב, כאב לי שעזרתי לאבא שלי. אבא שלי הרג את ההורים של סטיב והגורל החליט להתאכזר אליי כי העלמתי את הראיות לזה.
לא האמנתי בקארמה אבל עכשיו כשהקארמה מכה בי אחרי הרבה שנים זה כואב ואכזרי, אבא שלי הרג הורים ואני עזרתי לו. התאהבתי בגבר שההורים שלו נרצחו על ידי אבא שלי. אותו גבר הוא גבר חזק, מפחיד ויש לו כוח רב בטכנולוגיה.
המשכתי לבכות בשקט והשפלתי את המבט שלי, איך נוכל להמשיך הלאה? אני ראיתי את העיניים המפחידות והצמאות דם שלו, אלה עיניים שראיתי לראשונה.
"תסתכלי עליי," הכאב בקולו לא עזב וליבי נמעך יותר. הנדתי את ראשי לשלילה, "לא.." מלמלתי והרגשתי משיכה בלחיים שלי, סטיב רכן אליי והפרצוף שלו היה מולי, לא יכולתי להסתכל בעיניו הסובלות.
"להחליף את האובססיה שלי בך? את יצרת את האובססיה הזאת," דבריו היו כמו יריה ישר לחזה שלי, הוא הזעיף את פניו בכעס אצור והעיניים שלו הצטעפו בדמעות שלא ירדו.
הוא נאבק עם עצמו בקשר אליי, "תגידי משהו!" נרתעתי מהטון המאיים והמצמרר שלו. הוא לא עזב את הלחיים שלי. הנדתי את ראשי קלות כי היד שלו שתופסת את לחיי ואת הלסת שלי לא נתנה לי לזוז.
"את יודעת למי היא התקשרה כשהיא הייתה במכונית לוסי?" לוסי, לא בוניטה. האצבעות של סטיב התהדקו על לחיי, "לא." פלטתי מפי ברעד.
"היא התקשרה אליי!" לא יכולתי להשתלט על עצמי, הבכי השקט שלי הפך לבכי עם רעש, התייפחתי בקול וסטיב עזב אותי, נסוגתי לאחור עד שהגב שלי נגע בקיר והצמדתי לגופי את רגליי.
הצצתי על סטיב מעל הרגליים שלי והוא הניח את ידיו על המיטה, תופס את המזרון בחוזקה עד שיכולתי לראות את המזרון מתקמט. שרירים של סטיב בלטו והוא לא הסתכל עליי, הוא השפיל את המבט שלו למיטה.
"היא אמרה לי בטלפון שהיא אוהבת אותי, היא אמרה לי למסור לאחים שלי שהיא אוהבת אותם." קולו היה שקט, כאוב. אני לא יכולה לשאת את זה יותר, אני רק רוצה לחבק אותו ולנחם אותו.. רק שאני הבאתי אותו למצב הזה.
YOU ARE READING
המזכירה של השטן
Romanceלוסי קלרסון- הגעתי לכאן במחשבה שאהיה קשורה ליחידה מסווגת, לא שאהיה קשורה לבוס קריר ומתנשא. סטיב קנדי לא נותן לי לקרוא לו אפילו סטיב, רק בוס. יש יותר מתנשא מזה? לא הסתדרתי איתו מהרגע הראשון, הוא התערב בכל דבר בחיים שלי. הלב הקפוא שלו התחיל להינמס לאט...
