סטיב-
הבוקר התחיל טוב בשבילי, הכנתי ללוסי ארוחת בוקר עם חלב חם שאף בן אנוש לא שותה. משיקול דעתי המקצועית אנשים ששותים חלב חם הם מיתוס אך לוסי ניפצה את המיתוס כשלגמה את החלב בהנאה.
הבוקר נהיה יותר טוב מתי שלוסי החליטה להשפריץ עליי סירופ שוקולד, היא נתנה לי סיבה ללמד אותה שלמעשים יש השלכות, גם אם מי שעשתה את אותה המעשה היא אישה קטנה, מתולתלת, בנוסף היא חוצפנית עם חיוך שיכול להחליש אותי.
אני התקרבתי אליה, יכולתי לשמוע את הנשימות שלה נהיות מהירות יותר, ראיתי את החזה שלה עולה ויורד, שמתי לב לעיניה שהתעגלו בחשק, יכולתי להרגיש איך החשק עוטף אותי ואת לוסי.. עד שהרגע בינינו נקטע בגלל שיחת טלפון.
האח התאום והקטן של לוסי התקשר, זה כאילו הוא חש ברגע שלי עם אחותו הגדולה וחושי העכביש שלו פעלו ישר, קורי ישלם על זה שהפריעה לרגע שלי ושל לוסי.
מתי שלוסי הלכה לחדר שלה כדי להתארגן אני נזכרתי בזה שבאתי לבית שלה עם חולצה קצרה ללא החליפה שאני תמיד לובש.
"צריך לעבור בבית שלי כדי שאני אוכל להתלבש," אמרתי ללוסי לאחר שהיא התארגנה, כבר לבשתי את החולצה הקצרה שבאתי איתה לכאן.
"למה?" היא שמה את הגלולות בתיק יד הקטן שלה, יצאנו מהבית שלה והיא נכנסה למכונית שלי בנוחות יתר, כאילו זו המכונית האישית שלה. ככה אני רוצה שהיא תרגיש לידי.
"אני צריך את החליפה שלי." היא סרקה אותי בעיניה הלוהטות, "אתה לא, תישאר ככה." המילים של לוסי חדרו לקו המחשבה שלי, להישאר חשוף לעיניי אנשים שיראו את החולשה שלי?
הסתכלתי על הצלקות בידיים שלי, לוסי כבר הצליחה להבין על מה אני חושב. "סטיב אין לך מה להתבייש." היא שמה את היד שלה על שלי.
"אני לא מתבייש." אמרתי בקול קשוח ולוסי לא נרתעה, "אז למה אתה צריך חליפה כדי להסתיר את הידיים שלך?" היא הגיעה ישר לנקודה שלא רציתי לדבר עליה, ברגע שידעו שאני פוגע בעצמי יהיו אנשים שישתמשו בחולשה הזאת.
בשנה הראשונה שלי בSl לא יכולתי להסתיר את הפגיעה העצמית שלי, אנשים שמו לב לזה ובעיניהם גבר שפוגע בעצמו הוא נחשב חלש.
אתעלם מהעובדה שאלה היו אנשים בתפקיד יותר גבוה ממני, בסופו של דבר אני נהייתי המנהל של Sl והעפתי את אותם אנשים, אחד אחרי השני.
"אני.." לא יכולתי להמשיך את המשפט, אין לי מה להגיד, אני פשוט לא יכול להיות ללא חליפה מול אנשים, זה משפיל. הם יראו על ידיי את מספר הפעמים שנכנעתי לדחף לחתוך את העור שלי.
"תישאר ככה סטיב, יחשבו שהצלקות שלך היו מקטטות. אם משהו ירגיש לך לא בסדר.. אני לידך, תגיד לי כל מה שיושב עליך." במילים אלה נגמרה השיחה שבה אני צריך ללבוש את החליפה שלי.
משום מה אני יודע שאם כל אחד אחר שהוא לא לוסי היה אומר לי לא ללבוש חליפה אני לא הייתי מקדיש לו את תשומת ליבי, בטח שלא הייתי מיישם את זה.
"סטיב על מה אתה חושב?" לוסי שאלה והפסקתי להיות שקוע באירועי הבוקר, עכשיו אנחנו חונים בחניה מול בניין Sl שיש בו 40 קומות.
"עלייך." היא התחילה לצחקק ויצאה מהרכב שלי, יצאתי גם אני ונעלתי את הרכב עם המפתח, "מה מצחיק?" שאלתי בחוסר הבנה והתקרבתי אליה, "אתה חושב עליי כשאני לידך?" היא המשיכה לצחוק, שמתי יד על הגב שלה והצמדתי אותה אליי, הצחוק שלה נקטע.
"מלא יראו אותנו ביח-" היא התחילה להילחץ, "שיראו אותנו ביחד." אמרתי לה בהחלטיות, בזכות חוסר ההתנגדות של לוסי נכנסו ללובי, העיניים של כל הנוכחים שם בחנו כל חתיכת עור ממני, במיוחד את הצלקות.
"אני לא אוהבת את איך שהנשים מסתכלות עליך," לוסי לחשה, הנשים מסתכלות עליי עם חיוך על פניהם כשהגברים מתפעלים מהצלקות שלי, הם כנראה חושבים שהצלקות מקרבות עם אנשים כמו שלוסי אמרה.
"זה לא משנה כי אני לא מסתכל על אף אחת אחרת, רק עלייך." צמרמורת עברה בלוסי, נכנסנו למעלית ולחצתי על הכפתור של קומה 40.
"אני אשמור על פנים חתומות מול קורי, לא אחשוף דבר על זה ששכבנו." היא אמרה והדלתות של המעלית נסגרו, הנהנתי כהסכמה.
"מה קרה עם קורי?" לוסי שעלה מתי שהמעלית עלתה במהירות לקומה 40, הסתכלתי על המראה שבמעלית, ראיתי את ההשתקפות של לוסי.
"הוא עשה דבר דפוק," אמרתי ללוסי והמשכתי להסתכל על ההשתקפות שלה, היא הסתובבה וראתה אותי מול המראה.
"ומה תעשה?" הקול שלה היה מעורבב בדאגה, היא עמדה לידי, אהבתי לראות את ההשתקפות שלי ושל לוסי אחד ליד השני, זה מרגיש יותר מדי מתאים.
"אני מניח שנגלה עכשיו," הדלת של המעלית נפתחה ויצאנו למסדרון, התחלנו ללכת לכיוון המשרד של קורי, "תהיה עדין איתו," אני מבין את הדאגה שלה לאח הקטן שלה אבל אני לא הולך לעשות לקורי משהו.
פתחתי את הדלת ל'משרד' של קורי והוא לא היה שם, ראיתי מרחוק את הדלת של המשרד שלי קצת פתוחה וידעתי איפה הוא נמצא.
הלכתי למשרד שלי ולוסי ניסתה לעמוד בקצב שלי, האטתי את הצעדים שלי והיא הדביקה את הפער, פתחתי לרווחה את הדלת של המשרד וראיתי את קורי יושב על הכיסא מול הכיסא והשולחן שאני יושב בו, זה כאילו הוא מוכן שאנזף בו.
ברגע שקורי ראה את לוסי היא הסמיקה ופערה את עיניה, "יופי של פנים חתומות בוניטה," לחשתי לה בלעג.
"היי קורי! לא קרה משהו ביני לבין סטיב." לוסי אמרה ולא יכולתי להשתלט על פי, גיחוך נפלט ממני בגלל שלוסי לא יודעת איך להתנהג ליד האח הקטן שלה אחרי ששכבנו.
"אתם שכבתם?" זו הייתה השאלה הראשונה של קורי, הייתי אומר שהוא חד אבחנה אבל יש לי הרגשה שהוא היה שואל את זה בכל מקרה, אפילו אם לא היינו שוכבים.
"שכבנו? אני לא מכירה אותו-" היא נלחצה יותר מדי, הפנים שלה כבר עברו את הגבול הטוב של הצבע האדום ולרגע חשבתי שהיא תתעלף, יש דרך אחת להרגיע אותה במהירות.
"כן אנחנו שכבנו." הודאתי והיא שמה את כפות הידיים שלה על הפנים שלה כדי להסתיר את המבוכה שהיא חווה.
קורי שלח לעברי מבט מצמית, זקרתי גבה בשאלה, אין לו שום סיבה לכעוס כי אני אשמור על אחותו הגדולה.
KAMU SEDANG MEMBACA
המזכירה של השטן
Romansaלוסי קלרסון- הגעתי לכאן במחשבה שאהיה קשורה ליחידה מסווגת, לא שאהיה קשורה לבוס קריר ומתנשא. סטיב קנדי לא נותן לי לקרוא לו אפילו סטיב, רק בוס. יש יותר מתנשא מזה? לא הסתדרתי איתו מהרגע הראשון, הוא התערב בכל דבר בחיים שלי. הלב הקפוא שלו התחיל להינמס לאט...
