לוסי-
"איפה אנחנו?" שאלתי את סטיב כשהוא הכניס אותי לבית שנראה שלא חיו בו תקופה ארוכה, "אנחנו בבית של זאק," הוא הסביר והסתכלתי על האבק שעוטף את הבית הזה.
"אז למה נראה שהוא לא גר כאן?" סרקתי את הבית בעיניי ונתקעתי בגב של סטיב, לא שמתי לב שהוא עצר. "כי הוא עבר לגור אצלנו מתי שהוא ואחותי נהיו ביחד." הסטתי את המבט שלי, אני לא יכולה להסתכל לתוך העיניים החלולות והריקנות של סטיב.
מתי שבראד אמר לסטיב לא לחזור יותר לבית שלהם אז העיניים של סטיב התכהו והצבע אזל מהפנים שלו, כאב לי הלב לצפות בשיחה ביניהם. "איך אתה מרגיש?" שאלתי מבלי להסתכל עליו.
"אני בסדר." זקרתי גבה, הוא אמר את זה בטון שמוכיח בדיוק את ההפך. הטלפון רעד בכיס שלי וסטיב שם לב לזה, "מתקשרים אלייך." הוא אמר ובלעתי את הרוק בלחץ. יש לי שני טלפונים בשני כיסים.
בכיס השמאלי זה הטלפון שלי ובכיס הימני… זה הטלפון של קורי. הרכב שבראד לקח זה הרכב של סטיב שבו הוא וסטיב הגיעו, קורי הגיע עם הרכב של בראד כך שהטלפון נשאר שם. ברגע ששמתי לב לטלפון הכנסתי אותו לכיס שלי, הייתה לי הרגשה מוזרה כאילו אני חייבת לקחת אותו.
"אני צריכה לענות.." עברתי ליד סטיב והוא הסתכל עליי בחשדנות, הלכתי הכי מהר שאני יכולה ונכנסתי לחדר הראשון שראיתי. שלפתי את הטלפון מהכיס הימני וראיתי את השם מאפין עם אימוג'י שמוציא לשון ברעב, נזכרתי בדבריו של קורי בקשר ללמה הוא קורא לפול מאפין וליבי נצבט בכאב.
עניתי לשיחה ואנחה רועדת יצאה מפי כששמעתי את הדאגה בקולו של פול, "למה אתה לא עונה? אני מתקשר אליך כבר יותר ממאה פעמי-" קטעתי את פול, "היי פול," אמרתי במהירות, שקט השתרר בשיחה.
"שלום לוסי, אני ממש מצטער על הגסות רוח אבל את יכולה לתת לי את קורי?" אחיזתי בטלפון התהדקה, התחלתי להילחץ ולא ידעתי מה לענות לו.
"קורי לקח את הבן של אחות של סטיב לאכול גלידה.." כחכחתי בגרון כדי שהקול שלי לא ישבר, "אני מבין, שמעתי על איידן הקטן. זה נכון שיש לו הטרוכרומיה?" נשכתי את השפה שלי והרגשתי שאני מרמה את פול.
"כן, יש לו עין בצבע חום ועין בצבע כחול," חשבתי על הילד הקטן עם השיער השחור הפרוע והעיניים בצבעים שונים, הוא מקסים.
"יש לי שאלה טיפשית," פול שלף אותי מלחשוב על איידן, "אתה יכול לשאול." השבתי לו והשאלה שלו גרמה לי לבחילה מרוב אשמה על כך שאני לא אומרת לו את האמת.
"קורי טוב עם ילדים נכון? יום אחד אני ארצה שגם לנו יהיה ילד אבל אני לא יודע אם הוא בעניין." הוידוי של פול גרם לי לדמוע, שמתי יד על הפה כדי שלא ישמע את הנשימות הקצרות שלי.
"כ-כן הו..א ממ-מש טוב עם יל-לדים," גמגמתי בקול חנוק, "מה קרה לוסי, את בסדר?" פול שאל ודאג לי, שמתי יד על הראש שלי ומשכתי בשיערי, המחשבות שלי מכאיבות לי, הן משחזרות את הרגע שבו קורי נורה למוות מול העיניים שלי.
YOU ARE READING
המזכירה של השטן
Romanceלוסי קלרסון- הגעתי לכאן במחשבה שאהיה קשורה ליחידה מסווגת, לא שאהיה קשורה לבוס קריר ומתנשא. סטיב קנדי לא נותן לי לקרוא לו אפילו סטיב, רק בוס. יש יותר מתנשא מזה? לא הסתדרתי איתו מהרגע הראשון, הוא התערב בכל דבר בחיים שלי. הלב הקפוא שלו התחיל להינמס לאט...
