המזכירה של השטן

פרק 17

סטיב-
(עבר, גיל 15)

שמעתי דפיקות בדלת וקמתי מהשינה העמוקה שהייתי שרוי בה, נעמדתי על הרגליים והלכתי לפתוח להורים שלי את הדלת.

תמיד שההורים שלי יצאו חיכיתי להם בספה, הם נכנסים לבית ואז מעירים אותי כדי שאלך למיטה ואדע שהם חזרו, זה הרגל שנוצר אצלי מהחינוך של אמא שלי.

זו פעם ראשונה שאני הולך לפתוח להם את הדלת, אולי הם לא מוצאים את המפתח למרות שאני לא מאמין שזאת הסיבה, אמא אחראית והיא בחיים לא מאבדת דברים.. אבא הוא סיפור אחר לגמרי.

במקום לאבד מפתח, כסף או משהו דומה לזה הוא איבד את בראד.

זה היה כשהלכנו ל- עולם הימי.

יש רכבות הרים שהם במים, מן רכבות מים מהירות וזה היה ממש מגניב.

אני ומלאני היינו עם אמא שלי ובראד הלך לעשות מתקן עם אבא שלי, מתקן של 360 שבו הם יושבים על כיסא, כל אחד בכיסא אחר ואז חוגרים חגורה וסוגרים את המתקן, יש להם משקפת על הראש וסרטון ממטוס שבו הם קופצים ממנו משודר.

המתקן מתחיל לזוז בפראות ולדמות נפילה אמיתית, בראד קרא לי פחדן שאמרתי לו שאני לא הולך לבוא איתו.

אני מצטער על זה שאני לא מצטער, אני לא רוצה ליפול ממטוס כמוהו, גם אם זה לא אמיתי.

כשאבא שלי חזר אחרי שהיה במתקן שמנו לב שהוא היה בלי בראד, אחרי זה לקח לנו חצי שעה למצוא את בראד ומצאנו אותו צופה בכריש שוחה.

נענעתי את הראש מהזכרונות ששטפו את ראשי, עמדתי מול הדלת ושמתי את היד על הידית, פתחתי את הדלת ובמקום לראות את ההורים שלי ראיתי 3 שוטרים במקום.

אחד מהם החזיק קלסר, מבט מלא צער בפנים שלהם ובלעתי את הרוק בלחץ, הקרביים שלי התערבלו בתוכי וידעתי שקרה משהו להורים שלי.

השוטר כחכח בגרון שלו ופתח את הקלסר, "סטיב קנדי, אתה הגדול" הוא אמר והנהנתי, אני ובראד תאומים אבל אני גדול מבראד ב2 דקות.

זה אולי נראה לא משמעותי בעיני אחרים אבל בתור תאומים זה כן חשוב, במיוחד לבראד.

"עדיף שתשב" השוטר אמר אחרי שבחן את פניי, הנהנתי שוב כי לא יכולתי להוציא קול מהפה שלי, הם נכנסו וסגרתי את הדלת, הובלתי את ה3 שוטרים לספה והם התיישבו מולי.

"ההורים שלך.. עברו תאונת דרכים" הוא אמר ולא הצלחתי לנשום, עברו תאונת דרכים?

זה לא הגיוני, אבא שלי הוא הנהג הכי זהיר בעולם, כשיהיה לי רישיון אני רוצה להיות נהג כמוהו.

אני צריך לראות אותם, עד כמה גרוע המצב שלהם?

אני מקווה שהמצב לא גרוע, שהם לא צריכים להיות מונשמים בבתי חולים ושעם הזמן הם ירגישו יותר טוב.