'פעם, לפני הרבה זמן, חיו על כדור הארץ שני אנשים.' התחלתי לקרוא מקבוצת הדפים שנחה על מיטתי. חזרתי הביתה לגלות שסבתי לא נמצאת, וכמה דפים עמוסים במילים משורבטטות בדיו שחורה נחים בשלווה על מיטתי המוצעת למחצה.
'שני האנשים נפגשו בטעות, והחלו לבלות את רוב זמנם זה לצד זה. הם התאהבו, אך מלחמה אכזרית ועתיקת יומין אסרה עליהם להתראות. שני האנשים היו משני צדדים שונים, הצד הבהיר, והצד האפל. לבן ושחור. טוב ורע.
אביו של האיש, שהיה אז מנהיג הצד האפל, גילה על הרומן האסור של בנו, ומצא והמית את האישה שהייתה בת לצד הבהיר, האויב.
האיש, רווי צער וכעס, לא יכל לסבול עוד את נוראות חייו, ושם קץ לחייו.
שני האנשים השאירו מאחוריהם תינוקת יפיפייה, פרי אהבתם. סביה של התינוקת, הוריה של אמה, אימצו אותה, וגידלו אותה כביתם.' מדובר עליי..? יכול להיות ששני האנשים היו הוריי?
דמעות זלגו מעיניי ועצרתי אותן בידיי שמה ייפלו על הדפים.
כעס החל להצטבר בתוכי. על כך שלא ידעתי את הסיפור הזה עד עכשיו, ובעיקר על אבי המנוח. על כך שהשאיר אותי לבד בעולם הזה, נתונה לדברים הרעים שאביו יכל לעולל לי, ואולי כבר עולל.
'הילדה הייתה מיוחדת,' המשכתי לקרוא והעוויתי את פניי בגיחוך. 'דבר שהתקיים בפעם הראשונה במהלך ההיסטוריה. שילוב של הצד השחור והלבן. בשל ייחודה, סביה, מנהיג הצד האפל, החל לרדוף אותה. הילדה הייתה הצאצא היחיד שיכל להמשיך את שושלתו לאחר שאביה מת.
אך הוא לא הצליח למצוא אותה, ולאחר שמת עלה מנהיג חדש לשלטון בצד האפל. המנהיג החדש רדף גם הוא אחריי הילדה, אך מסיבה שונה. הוא רצה במותה.'
זהו? זה הכל?
הסתכלתי על הצד האחורי של כל הדפים, אבל לא מצאתי שום המשך. המילה המודגשת 'במותה' היא המילה האחרונה בסיפור.
הסתובבתי לאחור והסתכלתי אל החור בתקרת המסדרון שמוביל לעליית הגג כאשר קול אוושה קלה ולאחריו קול פיצוח מחריד נשמעו משם.
עליתי לגג ונדהמתי לראות את סבתי מטפסת פנימה מהחלון היחיד שהיה שם.
"סבתא?!" שאלתי בפחד. "מה זה? מה זה הסיפור הזה?" שאלתי וניפנפתי בדפים בידי.
"אריס, הירגעי, בבקשה" סבתא אמרה בדאגה והושיטה את ידיה קדימה כמרגיעה.
"לא, אני לא אירגע, מה זה אמור להביע?!" ספק אמרתי ספק שאלתי והכעס ניכר בקולי בבירור.
"אל תכעסי, תקשיבי לי לרגע" סבתא התקרבה אליי ואחזה בזרועותיי.
"לא! תעזבי אותי, אני צריכה שתסבירי לי, לא ש-"
"אריס!" סבתי קטעה את דבריי בצעקה ולפתע כנפיים לבנות כשלג התנשאו מאחוריה. שתקתי באחת, ולסתי נפערה בתדהמה. הרגשתי משב רוח קל, ולפני שהספקתי להשתלט על עצמי הרגשתי את הרצפה פוגשת בגבי בחבטה רמה.
"אריס! אוי, הייתי צריכה לצפות את זה.." קריאה בשמי ומלמול עמום נשמעו בירכתיי תודעתי כשמצמצתי ופקחתי את עיניי לרווחה.
אור מסמא פגש בעיניי וחזרתי לעצום אותן בכאב.
"או! היא התעוררה!" קולה העליז של סבתי הדהד באוזניי וכאב חד פילח את ראשי. פקחתי את עיניי בהדרגה והבטתי סביבי.
"איפה אני?" שאלתי בקול צרוד. נחתי על מיטה קשה בחדר צבוע בגון תכלת שמימי ומהמם ביופיו, כמעט בלתי נתפש.
"ברוכה הבאה למחלקה המרפאת" קול גברי אמר מפינת החדר. הבטתי הצידה, ולעיניי נגלה גבר נאה לבוש כולו לבן. תלתליו הבלונדיניים צנחו על מצחו וכיתרו את עיניו הירוקות. הוא דחף את עצמו מהקיר עליו נשען בשילוב ידיים והתקדם אל מיטתי.
"מה? איפה זה, המחלקה המרפאת?" שאלתי בבלבול והעברתי את מבטי בין הגבר לסבתי, שמשום מה הייתה לבושה כולה בלבן גם כן.
"אריס, יקירה, תבטיחי לי שלא תשתגעי שוב." היא אמרה ברכות.
"למה את לא עונה לי על השאלות?" שאלתי וכעס התגנב לקולי ללא רצוני.
"ומי אתה? מה אנחנו עושים פה?" פניתי אל האיש שעמד במרחק מה ממיטתי.
"אני שאפיק," האיש הציג את עצמו ושם את ידו על חזהו. "ואנחנו פה, כי הגיע הזמן שתדעי על עברך ומוצאך. למה נולדת, ממה את לא יכולה לברוח. עכשיו אני אחזיר אותך הביתה, וסבתך תספר לך הכל ותסביר כל דבר." שאפיק אמר באדישות והתקרב עוד אל מיטתי.
"מה.." מילמלתי בשקט וקפאתי במקומי כש-שאפיק הצמיד שתי אצבעות למצחי. לא יכולתי לזוז, כאילו כל שריר בגופי התנוון.
תחושת בחילה אפפה אותי לרגע ושוב מצאתי את עצמי בחדרי.
"ארי! ארוחת בוקר!" שמעתי את סבתי קוראת מהמטבח וירדתי למטה במהירות, מדלגת על מדרגה אחת בכל צעד.
"בבקשה תגידי לי שחלמתי הכל ולא באמת השתגרתי ממקום מוזר בצבע תכלת לחדר שלי ושאני לא משוגעת" הסתכלתי על סבתי בחלחלה והרגשתי טירוף מכרסם בתודעתי.
"את לא משוגעת אבל גם לא חלמת" סבתי אמרה בשלווה והעבירה חתיכת לחם מטוגן מהמחבת לצלחת.
"עכשיו תאכלי מהר או שתאחרי לבית הספר." הוסיפה וחזרה לטגן חתיכות לחם.
"בית ספר? אני עוד מושעית היום, שכחת?" אמרתי בבלבול.
"לא, יקירה. היום יום חמישי." סבתי אמרה בשלווה.
"מה? איך?" נאנחתי. נמאס לי כבר מדברים מוזרים.
"אני אסביר לך מאוחר יותר, לכי להתלבש. שלא תאחרי שוב."
אנחה כבדה יצאה מפי בשנית והלכתי להתארגן לבית הספר.
YOU ARE READING
Send me an angel
Fantasyאריס גרה כל חייה בלונדון, בביתה המוכר והאהוב של סבתה. אומנות הייתה התשוקה שלה, וידיה היו שליחות של כישרון הציור המופלא שלה. חייה של אריס מתחילים להשתנות כשתלמיד חדש בשם וולדן מצטרף לאחד מהשיעורים שלה. אריס מגלה דברים חדשים על עברה המעורפל, על הוריה...
