WANTS HIM

Chapter 7-

יש לי חשק לעלות פרק אז כן.. קריאה מהנה<333

~~~~

פרק 7-

"בוקר טוב" קולו של אלכס נשמע מעיר אותי. "רק עוד חמש דקות, בבקשה" אני עניתי בפינוק. "פה זה לא בית יש לך יום ארוך היום" אלכס אמר. "אוף כבר" אמרתי. קמתי מהמיטה עומדת מול אלכס תופסת אותו בוהה בגופי. "את מתכוון להמשיך לבהות?" שאלתי עייפה וחסרת כוחות. איפה הנימוס שלו? אלכס הזיז את ראשו והסתכל עלי. "חשבתי שזה כבר לא יקרה" עקצתי אותו כאשר התרכז בפני. "סליחה, בואי אחרי אני אקח אותך לצחצח שיניים" אמר והלכתי אחריו בלי לדבר יותר מידי.

"פה יש לך מברשות שיניים ומשחה תיהני" אמר. "ומה עם כל הסבונים לפנים שלי??" שאלתי. בלעדיהם הפרצוף שלי נראה נורא ואיום. "תצטרכי לדבר עם הבוס לגביהם" הוא אמר. "אתה מתכוון אית'ן" אמרתי והוא גלגל עיניים. "כן" אמר. "איפה הוא?" שאלתי. "שתי חדרים מימין" אמר ואני הנהנתי.

אחרי שסיימתי לצחצח שיניים התקדמתי לכיוון חדרו של אית'ן. 'הבוס אית'ן' היה כתוב על שלט שהוצמד לדלת חדרו. גלגלתי עיניים. שחצן מתנשא. לא בוס ולא שמוס בשפה של ימינו קוראים לזה עבריין. או כמו שאני אוהבת לקרוא לזה. שמוק.

בלי לדפוק על הדלת נכנסתי וכנראה שזאת הייתה טעות. ראיתי אותו ובחורה בלונדינית בשיא הרגע ביניהם. כאב חד פילח בבטני אך לא נתתי לו להשתלט עלי. "מה את רוצה?" אית'ן שאל בקרירות. "אני רוצה לקחת את הבגדים שלי וכל הציוד שלי מהבית" אמרתי. "וזה למה?" שאל מעצבן אותי. "כי באלי.." עניתי לו. "תעני לי יפה" ביקש בטון לא מבקש. "אם תתנהג אלי יפה אז אני יענה לך יפה" נמאס לי ממנו כבר. למה אני אוהבת אותו? איך התחלתי עם הרגשות האלה? "את לא זאת שקובעת פה" אמר. "אבל אני זאת שבלעדיה כל המשימות המזדיינות שלך לא יושלמו. האם אני צודקת מיסטר ג'ונס?" אמרתי לו בשליטה. הוא שתק והבין אני צודקת. "היום אני אקח אותך" אמר. "אתה? תיקח אותי? אין לך איזה נהג עם לימוזינה שיעשה את זה בשבילך מיסטר ג'ונס?" שאלתי מתגרה בו. "תפסיקי לקרוא לי ככה!" התעצבן. "מה קרה? המיסטר יצא משליטתו??" המשכתי. "אני לא מיסטר" אמר כשפניו התחילו להאדים מעצבים. "אז מה אתה? אתה רוצה שאני יגיד לך מה אתה??" שאלתי אותו בטון לא שואל. "אתה חתיכת שמוק מזדיין ונצלן שכל מה שמעניין אותו זה הוא. קלעתי בול נכון?" אמרתי עצבנית ממנו. "אני ממליץ לך לשתוק לפני שלא תקבלי את מה שתרצי" אמר מאיים. "אני אוותר על ההמלצה שלך ואם לא תיתן לי את מה שארצה אני לא יעשה כלום בשבילך!" צעקתי בעצבים ויצאתי מחדרו. שמוק מפגר. למה הוא נוגע בבחורה הזאת בכלל? יש לו חברה? אם כן אז היא זונה ואני שונאת אותה!!

נכנסתי לחדרי. למה אני לא מנסה לברוח? אה נכון כי אני אוהבת אותו. דאמ איט. עברה כבר שעה והתחלתי להשתעמם אז פשוט שרתי לעצמי.

"חתיכת כלבה מה את חושבת שאת עושה?!" אית'ן נכנס לחדרי אם לקרוא למקום הזה חדר בכלל וצעק. "אל תקרא לי כלבה!" צעקתי בחזרה. "אני יקרא לך איך שבאלי" צעק בחזרה. "תפסיקי להיות כזו סתומה ותקשיבי למה שאומרים לך. ילדה מטומטמת. אני שונא אותך." הוא אמר והדמעות התחילו לזלוג. במילא קשה לי בכל המצב הזה. אני מתגעגעת למשפחה שלי. אני רוצה לחזור הביתה. לא טוב לי פה. והוא עוד אומר לי את כל זה. נמאס לי מזה. "אתה שונא אותי? מה אני עשיתי לך? לא דיברתי אליך בכלל. לא פניתי אליך. ואתה שונא אותי? אני רק מזכירה לך שאתה זה שחטפת אותי. אתה זה שלקחת אותי מהבית שלי. אתה זה שגרם לי לאכול אוכל מסריח כמו החיים שלי כרגע. אתה זה שהשאיר אותי להתבודד במקום הזה. אתה זה שאשם בכל המצב המזדיין שאני נמצאת בו עכשיו. שאני מתגעגעת לאמא שלי. לאוכל שלה. אליה. אני מתגעגעת לחדר שלי. ולמיטה הנורמאלית שידעה להכיל אותי בכל פעם שהרגשתי בודדה. ואתה זה ששונא אותי?" התפרצתי בבכי. שתיקה שררה במקום הזה. הוא לא ידע מה להגיד. זה כאב כל כך.

"יש לך משימות להשלים ועד שהן לא יושלמו לא תוכלי לצאת מהמקום הזה" הוא אמר באדישות למצב והשאיר אותי לבד בחדר. שוב פעם אני בודדה.

אחרי כמה דקות אלכס נכנס לחדר. "תגיד מתי נתחיל עם כל המשימות האלה?" שאלתי. "מחר" הוא ענה. "תודה לאל" אמרתי והוא חייך. "הלוואי והייתי במצב כמו שלך" אמרתי. "איזה מצב?" שאל. "מצב של חיוך. אני מתגעגעת לבית שלי" אמרתי. הוא לא ידע מה לענות ושתק. "טוב אני נראה לי ילך נדבר" אמר ויצא גם הוא מחדרי.

עברה שעה וחצי. אני מרגישה שאני הולכת להתחרפן במקום הזה. דלת נפתחה ואית'ן נכנס. "קומי הולכים לקחת את הדברים שאת רוצה" הוא אמר וחיכה לי. קמתי והלכנו. יצאנו ביחד לעבר מכונית ספורט אדומה. נכנסנו אליה וחיכיתי שיתחיל לנסוע.

הגענו. הוא החנה את המכונית ויצאנו. "למה אתה בא?" זה לא שאכפת לו. "לוודא שאת לא לוקחת דברים אסורים" ענה. רק לי זה היה נשמע מלוכלך לרגע? "כמו מה?" שאלתי רוצה לדעת מראש. "טלפון, כסף, כלים שאת יכולה לפגוע בעצמך איתם אני חושב שהבנת" אמר ואני הנהנתי באישור.

נכנסתי לביתי. אימי לא הייתה. התגעגעתי. התחלתי לאסוף מחדרי את האיפור שלי. את הבגדים, מחברות ועפרונות כדי שאני יוכל לכתוב קצת לעצמי, מסרק, הלבשה תחתונה ועוד. אחר כך נכנסתי למקלחת אוספת משם את כל הדברים שלי והכל כשהוא אחרי. לקחתי פדים, טמפונים, סבון לפנים, קרם פנים, וגלולות פה הוא כבר הסתכל עלי בהפתעה. "אין לדעת מה יקרה מיסטר ג'ונס" אמרתי לו מגחכת משינוי מצב פניו. כשבאתי לצאת מהבית דמעות בצבצו מעיניי. חבל, אם רק הייתי יכולה להישאר פה.

נכנסו למכונית וחגרתי את עצמי מחכה שאית'ן יתחיל לנסוע. אני יכולה להגיד שבמשך כל הנסיעה בהיתי בו. במקום לבדוק איפה המקום הזה נמצא ובאיזה רחוב פשוט בהיתי בו כמה דפוקה אני יכולה להיות! "את יכולה להפסיק לבהות" הוא אמר בשחצנות. תגידי משהו. תגידי משהו! "אתה מתכוון להזדעזע" עקצתי. "אם כך את נראת שאת מזעזעת אז המצב שלי טוב" עקץ בחזרה. לא היה לי כוח להמשיך ולהיכנס איתו למריבה אז פשוט שתקתי וחיכיתי שנגיע.

כשהגענו יצאתי מהמכונית והלכתי אחריו עד שמצאתי את חדרי רציתי להמשיך ללכת בכדי להגיע לחדר אך קולו עצר אותי.

~~~~  

יום טובב<333