פרק אחרון יפים שלי!😱💗 רוצים לדעת אם יש אפילוג?? תחכו לסוף הפרק😉💗
~~~~
פרק 29- אחרון חביב!
כעבור שנה-
בוקר. פקחתי את עיניי מביט בדבר הכי יפה ביקום! אבל אין לי הרבה זמן אני חייב לטוס מהבית לפני שהיא תתעורר. אני כבר כמה שבועות מתחנן את זה והיום זה היום הגדול. התארגנתי מהר בצורה השקטה ביותר שקיימת ויצאתי מהבית נוסע ישר לביתו של מייקל.
"היי אחי" מייקל אמר כשראה אותי התחבקנו והתיישבנו בספות. "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות?" מייקל שאל אותי כשבאנו לצאת מביתו היישר למכונית. "כן" אמרתי לחוץ מעט אך בטוח.
נקודת מבט שרלוט
פקחתי את עיניי לבוקר בלי אית'ן. מוזר, הוא תמיד לידי בבוקר. קמתי מהמיטה הולכת לצחצח שיניים ולהתקלח, אני מרגישה עייפה ואני חושבת שמים יצליחו לעורר אותי קצת.
יצאתי מהמקלחת מתלבשת והולכת לסלון. איפה אית'ן? צלצול הטלפון שלי נשמע ואנחת הקלה נפלטה מפי. לפחות הוא מתקשר. עליתי במהירות במדרגות נכנסת לחדר ולוקחת את הטלפון שלי. "היי אית'ן" עניתי וצחוק נשמע מהקו השני. זה לא הצחוק של אית'ן. הסתכלתי על איש הקשר שהופיע על המסך וזה בכלל לא אית'ן! זאת לורן, אוח. "תסלחי לי אבל אני ממש לא אית'ן!" התעצבנה מיד. "בסדר, סליחה פשוט אית'ן לא בבית. התעוררתי בדד!" קיטרתי. "תמשיכי לחפור באלך לצאת לקניון או משהו?" שאלה. "אוקיי" אמרתי. בטח שאני יחזור מהקניון אית'ן כבר יגיע. שלחתי לו הודעה של בוקר טוב. אבל כלום! הוא לא עונה לי בכלל.
התארגנתי ליציאה וכתבתי ללורן שאני בדרך אליה ושתצא. עצרתי ליד ביתה והיא נכנסה למכונית מיני שלי. הגענו לקניון מתיישבות במסעדה. הזמנו ארוחות בוקר וחיכינו שההזמנות יגיעו. "אז מה קורה?" לורן שאלה. "כלום, אית'ן לא עונה לי בשום מקום זה בחיים לא קרה!" אמרתי לה והיא גלגלה את עיניה. "תפסיקי להיות כזאת אובססיבית! זאת לא אשמתו שיש לו חיים!" התעצבנתי ממה שהיא אמרה. "אז מה את מנסה להגיד בעצם?" שאלתי. "שאת חייבת להרפות קצת. תיהני, את בקניון" יש משהו במה שהיא אומרת. "טוב" אמרתי וההזמנות הגיעו.
אחרי שסיימנו לאכול המשכנו להסתובב קצת בקניון. קניתי שמלה שנורא אהבתי ולורן קנתה נעליים בטענה שהיא חייבת זוגות נעליים בדחיפות.
אחרי יום ארוך בקניון יצאנו ממנו והלכנו לכיוון המכונית שלי. "וואו אני מרגישה כאילו לא ישבתי שנים!" לורן אמרה כשהתיישבה במושב לידי. "לגמרי" אישרתי את דבריה. לא ישבנו לרגע. לקחתי את הטלפון שלי מהתיק נכנסת להודעות. הוא לא ענה להודעה שלי. הוא בכלל לא ראה אותה! אולי קרה לו משהו? התחלתי להילחץ. "לורן" התחלתי לומר. "מה?" הרימה את מבטה אלי ממסך הטלפון. "אולי קרה לאית'ן משהו?" שאלתי. "לא קרה לו כלום פשוט תתחילי לנסוע" היא אמרה לי ואני ניסיתי להתעודד ממילותיה. "את יכולה להתקשר אליו?" שאלתי אותה. "כן" אמרה נאנחת. היא חייגה ושמה את השיחה על רמקול. וכלום הוא לא זמין. "בטוח קרה לו משהו! הוא בחיים לא עשה לי את זה. זה לא הגיוני לורן!!" זה כבר מעבר לאובססיה אני באמת דואגת לו. יום שלם ולא שמעתי ממנו כלום. הוא לא עונה לשיחות, להודעות וגם לא יוצר איתי קשר. בדרך כלל הוא מתקשר אליי פעמיים ביום לפחות! ושואל אותי לשלומי. בבוקר הוא מעיר אותי בחיבוק ונשיקה ורק אחר כך יוצא לעבודה. ופתאום הכל שונה. זה מוזר, ממש מוזר.
"תנשמי את עכשיו נוסעת הביתה הוא בטח נמצא שם" היא אמרה לי. אני מקווה. המשכתי לנסוע עוצרת ליד ביתה של לורן. "ביי" אמרתי לה. "ביי, ואל תדאגי הכל יהיה בסדר" אמרה וטרקה את דלת המכונית.
~~~~
קודם כל יש אפילוג!!!!
הפרק הזה יצא קצר מאוד אבל תאמינו לי שהאפילוג יכפר על זה💗💗
רוצים את האפילוג?? תצביעו לפרק ותרשמו לי בתגובות,
שבת שלום💗
YOU ARE READING
WANTS HIM
Romance*פתחתי את הטלפון שלי מנסה לחייג לאימי שתבוא לקחת אותי. ~אין קליטה~ שיט. "פאק" אני ממלמלת לעצמי. איך אין פה קליטה לעזאזל!! אני ממשיכה ללכת אך פתאום יד מחסה את פי. אני מנסה להימלט אך אני לא מצליחה. אני מתחילה להתפרע בתוך זרועותיו של האדם שמחזיק ב...
