WANTS HIM

Chapter 17-

שבת שלום וקריאה מהנה ❤❤❤

~~~~

פרק 17-

נקודת מבט שרלוט

שכבתי במיטתי בוהה בנקודה רנדומאלית בקיר ולא מזיזה את מבטי ממנה. אני כל כך מפחדת ממה שהולך לבוא עלי. אני לא רוצה שהוא ירביץ לי עוד פעם. זה יותר מידי כואב לקבל מכות מאדם שאתה אוהב. מאדם שחשוב לך איכשהו למרות הכל.

"שרלוט, תגיעי לחדר הקבוע עכשיו" אית'ן הופיע בדלת חדרי ואמר. קמתי ממיטתי נשארת בבגדים שלבשתי והולכת לחדר הקבוע. במילים שלי חדר הסיוט. כל הדברים הרעים קראו לי בו. יש לי טראומה ממנו. אני פוחדת כל כך להיכנס אליו. תחשבו שהפחד שלכם מופיע מולכם ואתם צריכים לצעוד לקראתו. אין לכם ברירה אחרת. זה המצב שלי.

אני פותחת את דלת החדר לא יודעת עד כמה אני מוכנה לגרוע מכל. "בואי תתיישבי בכיסא" אית'ן אמר לי והצביע על הכיסא היחידי שנמצא באמצע החדר. הרגשתי כל רגע עומדת למעוד ולהתעלף מהפחד. המכות שקיבלתי בפעם האחרונה הספיקו קצת להחלים למרות שלא היה לי כל כך איך לטפל בהן. כנראה שאם הזמן הכל מתרפא. חוץ מהכאב שבלב שלי.

הוא התקדם אל מאחורי גבי אוזק את ידיי ואחר כך את רגליי. אין לי לאן לברוח ואין לי איך להגן על עצמי. הרכנתי את ראשי רואה איך הכל הולך להגיע אלי. הוא יישר את רגליו מתרומם כלפי מעלה לאחר שסיים לאזוק את רגליי וכתגובה לפעולה שעשה גופי התכווץ. "כל הכיף יתחיל עוד מעט" אמר כאילו מכין אותי, למרות שבנינו לא באמת אכפת לו. הוא שונא אותי.

צלילי חיוג נשמעו לאחר כמה דקות. חיכיתי. "את הולכת עכשיו לדבר עם אמא שלך. אם רק תצייצי לגבי הכל את תצטערי על זה יותר. אה ואת בחופשה בהוואי" חופשה בהוואי? אני רחוקה שנות אור ממנה.

"שרלוט שלי מה נשמע?" אימי שאלה בדאגה. נחנקתי. הרגשתי את הדמעות מתחילות לזלוג. "אמא?" שאלתי למרות שידעתי בוודאות שזאת היא. "כן מי עוד אני יכולה להיות בשבילך?" שאלה מצחקקת קצת. שתקתי נותנת לדמעות להמשיך לזלוג. אני כל כך מתגעגעת אליה. לחיבוק שלה, לאוכל המדהים שלה. אני כל כך רוצה לראות אותה. "מה איתך ילדתי, נהנת?" היא שאלה. "מאוד אמא" עניתי לה למרות שכל מה שרציתי זה לצעוק לעזרתה. אני כל כך צריכה אותה עכשיו. "אמא" אמרתי שוב לא מעכלת שאני באמת מדברת איתה. "כן ילדתי" אמרה. "איך את? איך כולם?" שאלתי צמאה לדעת מה עובר על כולם בזמן שאני אינני. "אני בסדר גמור וכך גם אביך. אנחנו כולנו בסדר מחכים בציפייה שתחזרי הביתה" היא אמרה גורמת לדמעותיי להתחזק וליבבה ולהיפלט מפי. "מה זה את בוכה?" מהר התחילה לדאוג. הבטתי באית'ן שמבטו הבהיר לי טוב מאוד שאני צריכה תירוץ טוב אחרת זהו סופי. "כן זה מגעגוע" אמרתי. זה נכון מאוד. אני מתגעגעת לכולם. "טוב ילדתי האהובה אני לא יפריע לך בהוואי. תיהני ותחזרי כבר אנחנו מתים מגעגועים!!" אמרה לי והעלתה חיוך קטן על פני. "גם אני אמא. אני אוהבת אותך ואת כולם עד אינסוף!" אמרתי לה מבינה שהשיחה מתחילה להסתיים. "ביי יפתי אוהבת מלא!!" אימי אמרה. "גם אני אוהבת אותך מלא" אמרתי והשיחה נותקה. הדמעות המשיכו לזלוג והבכי רק התחזק. יבבות של כאב נשמעו וכמובן שלאית'ן לא היה אכפת. זה היה עונש כואב במיוחד. לשמוע את אמא שלי גרם לגעגועים להתחזק יותר. אני כל כך צריכה אותה עכשיו.