מעלה לכם פרק כי משעמם לי ואני חולה :/
קריאה מהנה <3
~~~~
פרק 12-
מייקל הכניס אותי למכונית ואחרי כמה שניות נכנס גם הוא אחרי. הוא התחיל לנסוע אך לא הייתה בי את האפשרות לעשות שום דבר. אני נוסעת כרגע במכונית כשלידי נמצא רוצח! פאקינג רוצח!!! הרגע ראיתי גופה! והחזקתי אותה במו ידיי!!!! מה אני עשיתי? אני רוצחת? אית'ן גם רוצח ככה אנשים? אני מאוהבת בפאקינג רוצח? לאן לעזאזל נכנסתי?
"שרלוט" מייקל התחיל לקרוא בשמי. "מ-מייק-מייקל" ספק שאלתי ספק אמרתי. "מה?" שאל. "אני רו-רוצחת?" לא יכולתי לשלוט בגמגום שלי. הרגשתי אבודה. "את?" מייקל אמר בגיחוך. הוא באמת מגחך עכשיו?? "את ממש לא רוצחת" המשיך את עצמו. "אני הרוצח מבנינו" הודה בפני. "אני לא רוצה לרצוח" סוף כל סוף הצלחתי להוציא משפט בלי לגמגם, אך הפחד עדיין נשמע בקולי. "את לא תרצחי" אמר יותר לו מאשר לי. זה לא ממש מעודד אותי כל המצב הזה.
לאחר נסיעה שנמשכה בשבילי כמו נצח הגענו למקום הזה של אית'ן. אני בכלל לא יודעת מה זה. יצאתי מהמכונית במהירות נכנסת לתוך הבניין ומשם ישר לחדרי. לא יכולתי להתמודד עם העובדה שהחזקתי גופה במו ידי. אני כל כך רעה! איך יכולתי?
התיישבתי על מיטתי בוכה ללא סוף. דלת חדרי נפתחה ולא טרחתי בכלל להביט באדם שנכנס. "שמעתי שהיית עבריינית למופת" יכולתי לזהות את הקול הזה ממרחקים. זה אית'ן. ואני לא בטוחה מה הוא מרגיש כרגע. אבל אני כן בטוחה מה אני מרגישה. אני מרגישה רע. אני עבריינית. ולא במובן המדליק של המילה. למען האמת אין מובן כזה. "את מוכנה להסתכל עלי כשאני מדבר?!" הוא הרים מעט את קולו. לא הקשבתי לו והמשכתי ליבב מחובקת בתוך עצמי. "תרימי את מבטך אלי, עכשיו!" ציווה עלי ואת העצבים בקולו לא היה קשה לזהות. הבנתי שאין ברירה אז הרמתי אליו את מבטי. הסתכלתי לתוך עיניו החודרות שסוחפות אותי כל פעם מחדש. אלה שגורמות לי להרגיש מיוחדת. אלה שמערבבות לי את הפרפרים בבטן, ובשנייה אחת עצמתי את עיניי בחוזקה מנסה לעצור את הדמעות שממשיכות לזלוג במורד לחיי. אני מאוהבת ברוצח. אני מאוהבת בעבריין. אני מאוהבת בצרות! צרות שרודפות אחרי!! אין לי לאן ללכת. אין לי איך להינצל. החופש שלי נמצא בידיים שלו. והוא מחליט. אני רק עוד סתם עלה נידף ברוח שהוא נוהג לנשוף עליו מידי פעם כשמשעמם לו.
"מה אתה רוצה ממני אית'ן?" אתם מכירים את הרגע הזה שנמאס לכם? שאתם מרגישים מחנק ולא אכפת לכם מכלום? מכירים את הרגע הזה של השיברון? הרגע הזה שאחרי כל כך הרבה זמן שאתה מנסה לבנות לעצמך מסכה של 'אדם חזק שלא נפגע' ואז.. אז היא מתפוצצת. כל החוזק והאיתנות. כל המילים הקרות. הכל מתפוצץ לך מול הפרצוף. ואין לך מושג איך להתמודד עם זה אז אתה פשוט משחרר את כל רגשותייך בפני אדם רנדומאלי. או במקרה שלי לפני אית'ן. אני לא יודעת מה איתכם אבל אני מרגישה שזה הולך לקרות בכל רגע. ואם כמה שאני לא רוצה אין לי דרך להשתלט על זה.
"מה אתה רוצה ממני אית'ן?!" צרחתי עליו בכל כוחי. "את לא תרימי עלי את קולך" אמר בקול נמוך כאשר הוא מנסה לרסן את עצמו. בדרך כלל הייתי מתחילה לפחד. אך עכשיו? לא כל כך אכפת לי. מה כבר יש לי להפסיד? "אני יעשה מה שאני רוצה!" המשכתי לצרוח. "את תסתמי את הפה! זה מה שאת תעשי" הוא החל להרים עלי את קולו. "נמאס לי ממך! נמאס לי מהכל. מה אתה רוצה ממני? הא?? מה אתה רוצה? מה עשיתי שגרם לך כל כך להתלהט? אני סך הכל בחורה פשוטה ומאוהבת שכל מה שהיא עושה זה לעבוד בתור מלצרית ולנסות להגשים את החלומות שלה. ואתה.. אתה רק הורס את זה! אתה שובר אותי! תגיד לי מה אתה רוצה!" המשכתי לצעוק בכל כוחי לא חושבת על העובדה שיש עוד אלפי אנשים בבניין הזה חוץ משנינו. "מאוהבת? במי?" פאקינג שיט. "לא תשאל שאלות. לא תשמע שקרים" אמרתי בהתחכמות קצת נרגעת. "איך קוראים לו?" הוא המשיך לשאול בארסיות ורעד עבר בגופי. בחיים לא ראיתי אותו ככה. אגרופיו כל כך חזקים עד כדי כך שאני יכולה לראות את וורידיו. ויש הרבה כאלה. "זה לא שאכפת לך.. אתה רק רוצה לפגוע בי ובינתיים אתה מצליח" אמרתי לא שולטת בעצמי. את סתומה כל כך סתומה!! "זה מגיע לך! הכל מגיע לך! את דיברת על הורי והתחצפת אלי. במקרה אחר הייתי יורה בך במקום אבל.." הפעם היה תורו לצעוק. קטעתי אותו "אבל מה? מה מונע ממך לירות בי כאן ועכשיו?! אה? תירה בי! בבקשה תירה בי!" הרגשתי שמגיע לי למות. "שלא תעזי לומר זאת" אמר בכעס. "למה מה תעשה? תירה בי? זה בדיוק מה שאני רוצה" אמרתי את האמת. "אמרתי לך לא להגיד את זה" הוא אמר. "וגם אמרת שאתה היית רוצה לירות בי. ובכל זאת אני עדיין חיה. לצערי.." בחיים לא חשבתי שאגיע למצב שאני אומר זאת. אבל באמת שכבר לא הרגשתי שיש טעם לחיי. הרי לי ולו אין סיכוי. העתיד שלי יהיה שאני רוצחת והמשפחה שלי מאמינה לכל שקר שיוצא לו מהפה. אז מה הטעם? אה? מה הטעם לחיים?
"תפסיקי לומר זאת! לעזאזל!"הוא הטיח את אגרופיו בקיר. מהר הרכנתי את ראשי תופסת בו בחוזקה עם ידיי ובוכה. כבר לא אכפת לי שהוא רואה אותי ככה. אחרי כמה דקות שבהן אית'ן הספיק להירגע אפשרתי לעצמי להרים את ראשי. "בבקשה אית'ן. תשחרר אותי הביתה" התחננתי מלפניו. "אני לא יכול" אמר עוצם את עיניו. "שרלוט.." הוא התחיל לדבר לאחר כמה שניות ששקעתי למחשבות בתוך עצמי. "מה?" שאלתי מיואשת מהכל. "במי את מאוהבת?" הוא לא יניח לי מזה. שתקתי. אני לא יכולה להגיד לו שאני מאוהבת בו. "במי את מאוהבת שרלוט, בבקשה תעני לי" הפעם הוא התחנן. המשכתי בשתיקתי. "שרלוט במי את מאוהבת!! תעני לי לעזאזל" הוא צעק חוזר לדפוק את אגרופיו בקיר. יכולתי לראות את הדם מתחיל לזרום ממפרקי אצבעותיו. "במי. את. מאוהבת?" המשיך לצעוק כאשר בין כל מילה למילה הוא מטיח את אגרופיו בקיר. "אית'ן תפסיק. בבקשה" לא יכולתי לראות אותו ככה. קמתי בכדי לנסות לעצור אותו. הוא הרים ידו מתכונן להטיח עוד אגרוף בקיר אך התנופה שידו לקחה הייתה חזקה מידי ופגעה באפי כאשר באתי מאחוריו בניסיון לעצור אותו מלפגוע בעצמו יותר. "אוץ!!!!!" צעקתי עפה לרצפה מעוצמת המכה ומחזיקה את אפי בכאב.
~~~~
העיניניים מתחממים!!!
אם אהבתם אשמח שתצביעו ותגיבו!
ESTÁS LEYENDO
WANTS HIM
Romance*פתחתי את הטלפון שלי מנסה לחייג לאימי שתבוא לקחת אותי. ~אין קליטה~ שיט. "פאק" אני ממלמלת לעצמי. איך אין פה קליטה לעזאזל!! אני ממשיכה ללכת אך פתאום יד מחסה את פי. אני מנסה להימלט אך אני לא מצליחה. אני מתחילה להתפרע בתוך זרועותיו של האדם שמחזיק ב...
