oreo // lashton [hebrew]

two is better than one. // 22

 ♥ DON'T BE A GHOST READER, VOTE AND COMMENT ♥

So maybe it's true that I can't live without you

And maybe two is better than one
But there's so much time to figure out the rest of my life
And you've already got me coming undone
And I'm thinking two is better than one  

 Two Is Better Than One ~ Boys Like Girls  

~

נקודת מבט לוק

התעוררתי במיטה של מייקל, מאוד מבולבל לנוכח זה שאין לי שמץ של מושג איך הגעתי לכאן. לא זכרתי ממש מה קרה אתמול בערב. טוב, אני זוכר שבכיתי הרבה עד שישנתי. גיששתי את דרכי אל מחוץ למיטה, יורד במדרכות, בודק אם מייקל היה ער.

"בוקר, סאנשיין." מייקל בירך אותי לשלום כשנכנסתי למטבח. פיהקתי בתגובה, הולך למכונת הקפה. ממש הייתי צריך כוס קפה.

"ישנת טוב?" הוא שאל אותי. לא ממש.

"בטח." שיקרתי. קמתי עם כאב ראש מבכי. יש שבילי דמעות על הלחיים שלי. העיניים שלי אדומות ונפוחות. אני נראה כאילו פאקינג ישנתי טוב?

"יופי, כי זה 12 בצהריים." הוא אמר. מה.

"אתה פאקינג צוחק עליי? ישנתי כל כך הרבה? הלכתי לישון בשמונה אתמול בלילה!" אמרתי, המום. באמת הייתי צריך לישון כל כך הרבה זמן?

"אני רציני. יש שעון ממש לידי, ואתה מסתכל עליו, ואז אתה שואל אותי אם אני אומר לך את השעה האמיתית?" מייקל אמר. בן זונה סרקסטי.

"תשתוק. זה יותר מדי מוקדם מכדי להתמודד עם החרא שלך." אמרתי, שותה מהקפה שלי.

"אתה יודע מה? אני לא צריך לסבול את זה. אני פאנק רוק." מייקל אומר, מקיש באצבעותיו והולך לסלון. דרמה קווין. ולא, אני לא מתכוון לקינג. הוא די... מייקל.

"וואטאבר." מילמלתי, זורק את הקפה שנותר. לקחתי את המפתחות שלי, עומד לצאת מהדלת, כשמייקל עצר אותי.

"לאיפה לעזאזל אתה חושב שאתה הולך?" הוא שאל אותי, מושך את התשומת לב שלי מהמבואה אליו.

"סליחה? אתה לא אמא שלי." אמרתי.

"טוב, אתה לא הולך לשום מקום בלי לאכול." הוא אמר, קם והולך למטבח.

"אני לא רעב." אמרתי. זו הייתה האמת. בזמן האחרון איבדתי את התיאבון שלי.

"לוק, אני יודע שלא לאכול זה תסמין של עצב, אבל אתה צריך לאכול. למה אתה חושב שאשטון הגיע לבית חולים מלבכתחילה?" הוא אמר. הוא צודק. אני צריך להישאר חזק עבור אשטון. הבטחתי לעצמי שאשאר חזק עבור אשטון.

"אוקיי." אמרתי, מחכה שמייקל יבשל משהו. הוא התחיל להכין וופלים וחיכיתי בסבלנות. אכלתי אותם במהירות, הולך לדלת ברגע שסיימתי. נכנסתי למכונית שלי ועשיתי את דרכי לבית החולים.