oreo // lashton [hebrew]

amnesia. // 23

 ♥ DON'T BE A GHOST READER, VOTE AND COMMENT ♥

 I remember the day you told me you were leaving

I remember the make-up running down your face
And the dreams you left behind you didn't need them
Like every single wish we ever made
I wish that I could wake up with amnesia
And forget about the stupid little things
Like the way it felt to fall asleep next to you
And the memories I never can escape
'Cause I'm not fine at all  

  Amnesia ~ 5 Seconds of Summer 

~

נקודת מבט מייקל 

"הואעל סף שבירה, קאלום. הוא צריך את אשטון." אמרתי לקאלום כשישבתי על הספה, מנסה להרגיש בנוח, אבל פשוט הנחתי את רגליי על הרצפה במקום ישיבה מזרחית. הוא ישב לידי, מביא את רגליו לחזהו. באמת הייתי מודאג לגבי לוק.

"אז מה יקרה אם אשטון ימות?" קאלום שאל.

"אז לוק לא יהיה אותו דבר. אני לא יודע אם הוא גם ימות, אבל אני ושב שהוא יאבד את כל השמחה שהייתה לו." עניתי. הוא יהיה מדוכא. לוק מאוד מגונן על האנשים שהוא אוהב. אם הם עוזבים, חלק ממנו גם עזב. אני חושב שאם אשטון ימות, לוק יקבל את כל ההרגלים שהיו לאשטון.

"א-אתה יכול למות מלב שבור?" קאלום שאל, נושך את שפתו. יכולתי לראות שהוא לא רצה לדעת את התשובה, אבל באותו הזמן, הוא כן.

"אני חושב שלמות מלב שבור יהיה חייב להיות בעזרת הידיים שלך.." עניתי, מבין משהו. אם אשטון מת, גם לוק ימות. יכולתי לראות שגם קאלום הבין את זה עכשיו. (ה/מ רק שתדעו אתם באמת פיזית יכולים למות משברון לב)

"לוק לא יהרוג את עצמו, נכון?" לא ידעתי את התשובה לזה. אני לא יודע אם אני מכיר את לוק יותר.

"הוא לא אותו דבר, קאל. אני לא יודע מה הוא יעשה כבר." עניתי בכנת מוחלטת. קאלום פשוט הסתכל עליי, העיניים שלו מתמלאות דמעות. הוא הסתכל למטה, אפילו לא טורח למחות את הדמעות שירדו על פניו.

"אל תבכה, אהוב." אמרתי, מרים את הסנטר שלו עם האצבע שלי. הורדתי למטה את השרוולים של הסוודר שלי, מוחה את דמעותיו של קאלום. הוא פשוט ישב שם, ודמעות נוספות ממשיכות לבוא.

"א-אני לא רוצה שלוק ימות, מייקי. או אשטון. אני לא רוצה א-אף אחד למות." הוא אמר אחרי זמן מה. משכתי אותו קרוב אליי. הוא הניח את הראש שלו על הכתף שלי, ועטפתי את הזרועות שלי סביב חזהו.

"אני גם לא רוצה שהם ימותו, קאל. אני רוצה לספר לך שהכל יהיה בסדר. אבל אם יש דבר אחד שלמדתי מלוק, זה שאנחנו לא יודעים אם הכל יהיה בסדר. אנחנו רק נבטיח דברים שלא ניתנים להבטחה. אז, קאל, יש לי דבר אחר להגיד. לא משנה מה, אל תאבד את עצמך. אל תשכח את האנשים שאכפת לך מהם. פשוט תזכור שזה לא יכול להיות חשוך לנצח, גם אם זה אומר שמישהו אחר יצטרך להדליק את האור." אמרתי לו, עוקב אחר הקווים והצורות בגבו.