what if? / taekook

פרק 14

פלאשבאק, 4 חודשים אחורה

״ג׳ונגקוק?״ אימו של הצעיר קראה לו שיצא מחדרו, ״כן אמא?״ הוא צעק מהחדר, ״בוא למטה רגע״ היא קראה וג׳אנגקוק נאנח, ״אני פה עם סו-מין אמא, זה דחוף?״ הוא שאל, ״כן, שתישאר שם לחמש דקות״ אימו ענתה לו וג׳ונגקוק נכנס לחדר, ״בייב אני כבר חוזר״ הוא אמר ונישק אותה בקצרה על שפתיה, ״טוב, תמהר״ היא ענתה וחייכה לכיוונו, הוא חייך חזרה וירד למטה לאימו.

״מה רצית אמ-״ משפטו נקטע כשראה שבסלון ביתו יושב ילד ולידו עומדת אישה שהייתה מוכרת לו מאוד.
״מי אלה?״ הוא שאל בחוסר טאקט, ״אתה לא זוכר אותי? אני חברה של אמא שלך המון זמן, פגשתי אותך גם כמה פעמים״ האישה הלא מוכרת אמרה וג׳אנגקוק נזכר, ״אה נכון, נארי?״ הוא שאל והיא הנהנה, ״כיף לפגוש אותך שוב ג׳אנגקוק, גדלת מאוד״ היא אמרה וג׳אנגקוק חייך בתגובה, ״אז..״ הוא רמז, סו-מין בכל זאת מחכה לו בחדר והוא לא רוצה שתחכה יותר מדי זמן.
״מי זה?״ הוא שאל לבסוף כשהבין שאף אחד לא ידבר בקרוב, והסתכל על הילד השני. הוא ישב על כיסא, ראשו בין ידיו וקביים זרוקים לידו, שיערו היה אפור והוא היה די רזה. נארי, שהבין שכנראה הייתה אימו של הילד, התחילה לדבר,

״תכיר ג׳ונגקוק, זה טאהיונג.״

חזרה למציאות
״הכל בסדר ג׳אנגקוק?״ ג׳ימין שאל, השניים היו כרגע בתור לבדיקת הכרטיסים ברכבת. ״כן, סתם נזכרתי במשהו״ הוא אמר וחייך לעצמו כשהבין שנזכר בפעם הראשונה שפגש את טאהיונג. ״אתה חושב שנצליח למצוא אותו? יש לנו רק יומיים ודאוג׳ו ענקית״ ג׳ימין אמר וג׳אנגקוק הניד בראשו, ״אני לא בטוח בכלל, אבל זה שווה ניסיון״ הוא אמר וג׳ימין הנהן, ״אני מקווה שנמצא אותו״ הוא אמר וג׳אנגקוק חייך, ״גם אני״.

השניים נכנסו לרכבת בציפייה גדולה שהמשימה שלהם תצליח, זה לא היה מובן מאליו שהם ירצו לחפש אותו עכשיו וישקיעו בזה מאמצים רבים אחרי כל מה שאמר להם לפני שנעלם, אבל ג׳אנגקוק התאהב, והוא התאהב חזק. הוא ידע, או לפחות קיווה, שהוא לא באמת התכוון לזה, הוא פשוט היה נסער. לא כולם יודעים להתמודד במצבים כאלה כמו ג׳אנגקוק, למעשה, הרוב לא יתנהגו כמוהו, הוא הושפל מול כמו בית ספר והתגובה שלו הייתה הגיונית, זה מה שג׳אנגקוק אמר לג׳ימין וג׳ימין הסכים במיליון אחוז.

הם התיישבו במושבים אחד ליד השני, שלט ברכבת הראה כי עוד חמש דקות הנסיעה מסיאול לדאוג׳ו תתחיל, ואי אפשר להגיד שהשניים לא התרגשו. ״רגע ג׳ונגקוק איפה נישן״ ג׳ימין פתאום שאל וג׳ונגקוק התחיל לצחוק, ״אתה עד כדי כך סומך עליי שרק עכשיו נזכרת לשאול?״ הוא המשיך לצחוק וג׳ימין הובך, ״כנראה שכן, עכשיו תענה לי״ הוא אמר וג׳אנגקוק הפסיק לצחוק, ״נאמג׳ון שילם גם על זה״ הוא אמר כאילו זה היה הדבר הכי הגיוני בעולם להגיד, ״מה זאת אומרת, זה מלא כסף אתה מתכוון להחזיר לו?״ הוא שאל וג׳אנגקוק הניד את ראשו לשלילה, ״רציתי והוא אמר שאם אני אחזיר לו הוא לא יסכים לקחת״ ג׳ימין חייך, נאמג׳ון היה חבר טוב, והוא בטוח עשה את זה בשביל ג׳ונגקוק ולא בשביל טאהיונג, אבל זה עדיין היה מעשה נחמד.

ילד קטן, בערך בן 10 לפי השארתו של ג׳ונגקוק עבר לידם, הוא החזיק בידו ציור גדול והוא היה לבד. ג׳ונגקוק שאל את עצמו המון שאלות ואז ראה שהילד בוהה בו, ״למה אתה בוהה בי?״ הילד הקטן שאל בטון מעט יותר חוצפן ממה שג׳ונגקוק ציפה שיצא מהילד החמוד שמולו.
״מצטער, בהיתי בציור.. מה זה הציור הזה?״ הוא שאל בנחמדות והקטן יותר נזף בו, ״מה זה אכפת לך?״

פלאשבאק, 4 חודשים אחורה
״ למה יש לך קביים?״ ג׳ונגקוק שאל את הילד הלא מוכר שישב בסלון שלו,
״מה זה אכפת לך?״ הוא ענה, בקול עמוק יותר משג׳ונגקוק דמיין, ומבט קר מאוד.
ג׳ונגקוק בלע רוק מעט והסתכל על אימו.
״ג׳ונגקוק... בוא נדבר רגע בצד״ נארי פתאום אמרה וג׳ונגקוק ניסה לחייך והנהן.

״הוא נראה נחמד... הבן שלך״ הוא אמר בלחץ ונארי צחקה, ״אני יודע שהוא לא זה בסדר, הוא ילד טוב ונחמד מאוד אבל הוא לא מראה את זה לאף אחד חוץ ממני בערך״ היא אמרה וג׳ונגקוק הנהן, ״אז.. רציתי לבקש ממך טובה, למעשה אמא שלך הציעה שתעשה את זה, היא אמרה שאין סיבה שלא תסכים ואני די זקוקה לך״ היא אמרה וג׳ונגקוק הנהן שוב, ״אז, מה הטובה?״ הוא שאל,

״ג׳ונגקוק, טאהיונג ניסה להתאבד״

חזרה למציאות
״ג׳ונגקוק הכל בסדר?״ ג׳ימין שאל שוב וג׳ונגקוק יצא מהבהייה והסתכל על חברו הטוב, ״כן, למה?״ הוא שאל וג׳ימין צחק, ״אתה בוהה באיפה שהילד הזה עמד והוא עזב כבר לפני חמש דקות״ ג׳ונגקוק בלע רוק וצחק בלחץ, ״כן חח.. לא שמתי לב״ הוא אמר והניח את ראשו על החלון, מסתכל על הדרך שזזה במהירות מכיוון שהרכבת יצאה כבר לדרכה.

״ג׳ונגקוק... אני בטוח שנמצא אותו והכל יהיה בסדר״ ג׳ימין אמר לאחר חצי שעה של שקט בין השניים. ״ג׳ימין אני יודע, גם אני.. הכל בסדר, באמת״ הוא אמר וחייך הפעם חיוך אמיתי, ״אתה באמת כל כך אוהב אותו?״ ג׳ימין שאל וג׳ונגקוק נאנח ועצר דמעה שאיימה לרדת מעינו כשנזכר ביום היחיד שהוא וטאהיונג היו כנים אחד עם השני וחלקו אהבה. ״כן ג׳ימין..״ הוא מלמל וג׳ימין חייך, הוא גם רצה אהבה כזו, הוא חשב שמצא אותה לפני זמן לא ארוך אבל כנראה שזה לא היה תורו, הוא שמח שחברו הטוב מצא את האהבה שלו, והוא יעשה הכל בשביל להחזיר אותם אחד אל השני כי הוא יודע שההרגשה הזו הדדית. הוא חיבק את ג׳ונגקוק וצחק מעט ״ממתי נהינו כאלה רגשניים״ הוא אמר וג׳ונגקוק עכשיו צחק גם הוא, ״מאז שקים טאהיונג נכנס לנו לחיים.״

————————————————————
חבצבצכגצחגלה סליחה על הפרק הקצר, מקווה שהחג עבר עליכם בטוב ❤️