what if? / taekook

פרק 18

ג׳ונגקוק יצא בהלם מהחנות של מי שכנראה היה בן דודו של טאהיונג. ״בולשיט? מי הוא שהוא יגיד שזה בולשיט? הוא לא ימנע ממני להמשיך לחפש את טאה-״ צלצול הטלפון קטע את הדיבור לעצמו, זה היה ג׳ימין.
״קוק? איפה אתה?״ הוא שאל בקול מנומנם, ג׳ונגקוק יכל לנחש שהוא התעורר לפני זמן קצר, ״יצאתי לקנות מפה כי לא הצלחתי להירדם אבל קרה הדבר הכי מוזר שקרא לי בחיים״, ג׳ונגקוק סיפר את כל הסיפור לג׳ימין שהופתע מאוד מההתנהגות של המוכר בחנות, ״איזה בן זונה״ הוא אמר וג׳ונגקוק הנהן למרות שג׳ימין לא יכל לראות את ההנהון שלו בכלל.

״רגע אבל קוק, יש לנו עכשיו מלא דרכים למצוא אותו״ ג׳ימין אמר פתאום וג׳ונגקוק הרים גבה, ״מה זאת אומרת?״ הוא שאל ״אם טאהיונג אמר שהוא צייר נוף מהחווה של דודים שלו, החווה שהמוכר בחנות אמר שהיא אחת הגדולות בדאוג׳ו.. אותו מוכר היה בן דוד שלו נכון, מה שאומר שזו החווה של ההורים שלו, והוא אמר שבן דוד שלו, טאהיונג, הגיע אליהם מסיאול..״ הוא אמר ונתן לג׳ונגקוק לחבר את כל הנקודות, ״הוא בחווה שלהם!״ ג׳ונגקוק צעק בהתלהבות, ״עכשיו רק נותר לנו לחפש חווה של משפחת קים ובינגו, מצאנו את אהובך״ הוא אמר וגרם לג׳ונגקוק להסמיק מעט למשמע המילה ׳אהובך׳. ״סוף סוף״ ג׳ונגקוק אמר והשניים חייכו כל אחד במקומו, ״עכשיו תחזור למלון אתה צריך לישון״ הוא אמר וג׳ונגקוק נאנח ״טוב״ הוא אמר וניתק את השיחה.

ג׳ונגקוק לא יכל שלא להסתכל על מוכר החנות יוצא מהחנות שלו ונועל אותה, מסתכל ימינה ושמאלה לפני שחוצה במעבר החצייה נכנס למכוניתו ונוסע משם, הוא יודע שהוא בדרך לטאהיונג וזה כאב לו שהוא יכל להיות איתו גם.

פלאשבאק, 3 חודשים אחורה
״היי״ ג׳ונגקוק אמר לטאהיונג שנכנס לחדר הכושר, טאהיונג לא ענה כלום ופשוט התקדם לכיוונו. כבר עבר חודש מאז שהשניים הלכו ביחד כל יום ויום לחדר הכושר, ג׳ונגקוק ניסה להתקרב לטאהיונג אבל בלי הצלחה, הוא היה סגור יותר מדי ובקושי דיבר עם ג׳ונגקוק, וגם שהוא דיבר אלה לא היו מילים נעימות מאוד.

״אז.. איך הרגל״ הוא שאל, ״בדיוק כמו אתמול, תודה ששאלת״ טאהיונג החזיר בציניות וחיוך מזוייף, ״אז אני מניח שגם נעשה אותו תרגיל כמו אתמול״ הוא מלמל לעצמו, אבל טאהיונג שמע, ״גאון הדור״ הוא מלמל חזרה והלך לכיוון המכשיר בחדר הכושר. ״היי גברים״ קול אמר מאחוריהם ורק ג׳ונגקוק הסתובב בשביל לראות את הפנים המוכרות של באן-ריו, מי שאימן אותם במהלך כל החודש הראשון והפסיק לפני כמה ימים. ״היי!״ ג׳ונגקוק ענה בהתלהבות, ״תירגע הוא עוד ידע שיש לך קראש עליו״ טאהיונג מלמל וג׳ונגקוק הביט בו במבט כועס, ״איך אתם? מסתדרים בלעדיי?״ באן-ריו שאל, ״בערך״ ג׳ונגקוק מלמל וטאהיונג הרביץ לרגלו כשבאן-ריו לא הסתכל, ״זאת אומרת כן!״ הוא אמר ותפס ברגלו, ״מצויין, אני פה אם אתם צריכים משהו״ הוא אמר וחייך, אחרי שהוא הלך ג׳ונגקוק הסתובב אל טאהיונג, ״בשביל מה זה היה טוב?״ הוא שאל ואז טאהיונג צחק פתאום.
זו הייתה הפעם הראשונה שג׳ונגקוק שמע את הצחוק האמיתי של טאהיונג, והוא רצה לשמוע אותו כל יום בהמשך חייו, ״אתה יודע שאני שונא אותו, הוא מעצבן והוא כל הזמן נוגע בי״ טאהיונג אמר בטון שונה מהטון התמידי שלו, והמשיך לצחוק.

זה היה היום שג׳ונגקוק הבין שאולי טאהיונג לא כל כך נורא כמו שהוא חשב, היום שהוא הבטיח לעצמו שהוא יוציא את הילד שצחק עכשיו מטאהיונג, וישמור עליו בכל ליבו.

חזרה למציאות
הפעם לא היה אף אחד שיעיר את ג׳ונגקוק מהפלאשבק שלו, הוא עדיין עמד באמצע הרחוב ליד החנות של בן דוד של טאהיונג. הוא נאנח, הוא התגעגע לאחד שאהב מאוד, הוא יודע איפה הוא עכשיו אבל לא יכול לרוץ אליו כמו שהוא רוצה לעשות, והמחשבה הזו העציבה אותו, שהוא יצטרך לחכות עוד בשביל לפגוש אותו שוב.
כל המפגש עם בן דוד שלו לא עזר ללחץ בגופו של ג׳ונגקוק. הוא פחד מאוד שכל מה שבן דוד שלו אמר היו דברים שטאהיונג אמר בבית. הוא פחד שטאהיונג היה האחד שחושב שכל המילים של ג׳ונגקוק זה ׳בולשיט׳. הוא נכנס למלון עם ראש נפול, כואב לו כל כך, בחיים לא כאב לו ככה, הוא בחיים לא פחד כל כך ממה יקרה, הוא תמיד פעל בלי לחשוב, אבל טאהיונג היה חשוב לו, והדבר האחרון שהוא ירצה זה שהוא ידחה אותו עכשיו. הוא נכנס לחדר המלון שומע רעש מהמקלחת, כנראה ג׳ימין מתקלח...

״ג׳ונגקוק?״ ג׳ימין צעק מהמקלחת, ״כן?״ ג׳וגנקוק ענה, ג׳ימין יצא מהמקלחת עם מגבת רק על פלג גופו התחתון ושיער רטוב, ג׳ונגקוק הביט בחברו בהלם, הוא היה יפה, הוא אף פעם לא שם לב לזה. ״שיט שכחתי שאתה גיי עכשיו, תפסיק לבהות״ ג׳ימין אמר בסרקסטיות וג׳ונגקוק גלגל עיניים והתיישב על המיטה, ״הוסוק מפספס, סתם אומר״ ג׳ונגקוק אמר גורם לג׳ימין להסמיק מעט. הוא הלך לכיוון המזוודות שעדיין לא פרקו להוציא לו בגדים, ״לפחות קנית מפה?״ הוא שאל וג׳ונגקוק הניד את ראשו לשלילה, ״אתה יודע שאתה יכול פשוט לפתוח גוגל מפות נכון?״ ג׳ימין אמר וג׳ונגקוק הביט בו, ״אתה רציני?! עכשיו נזכרת להגיד לי, שכחתי מזה לגמרי״ ג׳ונגקוק אמר וזרק כרית על חברו הטוב, ״נזכרתי בזה הרגע״ הוא אמר וגירד מאחורי ראשו במבוכה, ״חוץ מזה, שלא היינו יודעים איפה הוא נמצא אם לא היית הולך לשם״ ג׳ימין הוסיף וג׳ונגקוק הנהן כשהבין שהוא צודק.

-

״ג׳ונגקוק, תתעורר״ ג׳ימין ניער את השני בעדינות, מעיר אותו ממנוחת הצהריים הקצרה שלו. ״מה, איפה אני״ ג׳ונגקוק אמר ושפשף את עיניו, ״בגן עדן, אתה מת ואני המלאך השומר שלך״ ג׳ימין אמר מרוויח דחיפה קטנה מג׳ונגקוק שהתיישב על המיטה ונזכר שהוא בדאוג׳ו. ״טוב עכשיו ברצינות, עשיתי קצת בירורים לגבי החווה שטאהיונג כנראה נמצא בה, ותופתע לגלות שאני לא חסר תועלת ויש לי כתובת״ ג׳ימין אמר, מנפנף בדף שהכתובת הייתה כתובה עליו בפניו של ג׳ונגקוק שכרגע זהרו מרוב שמחה. ״מה?! ג׳ימין אתה מלך תודה תודה תודה תודה״ ג׳ונגקוק אמר המון פעמים וקפץ על חברו הטוב לחיבוק, ״זה בערך שעה נסיעה מפה, בדקתי קווי אוטובוס וזמנים, הכל מאורגן. ניסע אליו מחר דבר ראשון על הבוקר״ ג׳ימין אמר וג׳ונגקוק הניד את ראשו לשלילה, ״לא! היום, אני חייב לפגוש אותו ג׳ימין הלב שלי כבר לא עומד בזה״ הוא אמר וחטף לו את הדף מהיד, ״ג׳וגנקוק, השעה חמש, עד שנתארגן תעבור עוד שעה בערך כי אתה חייב להתקלח אתה די מסריח״ הוא אמר וג׳ונגקוק הביט בו במבט כועס, ״ואז גם שעה נסיעה, אנחנו לא יכולים לבוא אליו בערב.. זה לא מכבד״ הוא אמר וג׳ונגקוק נאנח. ״אוף, טוב. אז מה נעשה בכל הזמן הזה עד מחר? אני לא יכול ללכת לישון״ ג׳ונגקוק אמר וג׳ימין חייך חיוך גדול, ״עשיתי גם בירורים לגבי מקומות בילוי בערב, אנחנו יוצאים למועדון. אתה חייב להשתחרר קצת״ ג׳ימין אמר וג׳ונגקוק נאנח שוב, והנהן.