what if? / taekook

פרק 17

פלאשבאק, 4 חודשים אחורה
ג׳ונגקוק ניסה להישאר נחמד ככל שיכל, מתעלם מההערה המיותרת שהבוגר ממנו אמר.
״אתה מתעניין באומנות?״ הוא שאל והסתובב בחדרו שהיה מלא בציורים שונים, חלקם מוכרים חלקם פחות וחלקם הוא חושב שהוא צייר בעצמו. ״התעניינתי, בעבר, זה חסר תועלת עכשיו״ הוא אמר וג׳ונגקוק הרים גבה, ״חסר תועלת? זה יפייפה״ ג׳ונגקוק אמר וטאהיונג גלגל עיניים שוב, ג׳ונגקוק ניחש כי הוא יראה אותו ככה עוד המון, ״סתם בזבוז זמן״ טאהיונג הוסיף והדהים את ג׳ונגקוק, ״בזבוז זמן? על מה אתה מדבר, זה נראה כאילו אתה ציירת חלק מזה, אתה חושב שזה היה בזבוז זמן? זה מדהים״ הוא אמר והרים ציור של נוף שהיה חתום בkth בתחתית, ״כן, בזבזתי זמן שיכולתי להרוויח בו כסף או לישון, בדיוק כמו הבזבוז זמן של השיחה הזו, אמא שלי אמרה לי מה אתה מתכוון לעשות ולא באמת אכפת לי, פשוט ניפגש שם כל יום ותעזוב אותי בשאר הזמן״ טאהיונג אמר וג׳ונגקוק התעלם, ״זה אתה ציירת נכון? למה הפסקת?״ הוא שאל וטאהיונג התעצבן שהשני התעלם מדבריו, ״זה אני הישן צייר, הוא לא קיים יותר״ הוא אמר וג׳ונגקוק לא ידע מה להגיב.

חזרה למציאות
״אדוני?״ מישהו קטע את הפלאשבאק של ג׳ונגקוק והזכיר לו שהוא באמצע החנות בדאוג׳ו. ״סליחה, שקעתי במחשבות״ הוא אמר והאדם, שכנראה היה המוכר בחנות צחק, ״כן ראיתי.. מה אתה מחפש?״ הוא שאל וג׳ונגקוק חייך במבוכה, ״מפה של העיר״ הוא אמר והמוכר סימן לו לבוא אחריו, הוא לא הפסיק להביט בציור הגדול שזיהה מהחדר של מי שהביא אותו עד לפה. ״הציור הזה עד כדי כך מעניין אותך?״ המוכר שאל וג׳ונגקוק התבלבל, ״מה?״ הוא שאל והמוכר צחקק, ״עמדת פה ובהית בו איזה עשר דקות וגם עכשיו אתה ממשיך״ הוא אמר לו וגרם לשני למבוכה, ״למישהו שאני אוהב היה כזה ציור בחדר״ הוא אמר והבעה עצובה עלתה על פניו, מישהו שהוא אוהב.
״היה? קרה לו משהו?״ הוא שאל בעדינות, מנסה לא להידחף יותר מדי אבל הסקרנות לא אפשרה, ״לא.. הוא פשוט נעדר, באתי לפה בשביל לחפש אותו למעשה״ הוא אמר והמוכר הנהן, ״בשביל זה אתה צריך מפה?״ הוא שאל וג׳ונגקוק הנהן.

״אתה בטוח שמפה תעזור לך?״ הוא שאל פתאום וג׳ונגקוק הרים גבה, ״למה לא?״ הוא שאל והמוכר צחק מעט, ״יש מאות מקומות בדאוג׳ו איך תדע באיפה מהם הוא נמצא״ הוא אמר וגרם לג׳ונגקוק להתעצבן קצת, ״אני מכיר אותו מספיק טוב, תודה.״ וזה מה שקרה לג׳ונגקוק לעצור ולחשוב רגע, הוא באמת מכיר אותו כל כך טוב כמו שהוא אומר? הם התחברו קצת אבל הוא לא יכול להגיד שהוא לגמרי מכיר אותו. ״תירגע ילד, לא באתי להכעיס אותך, אני פשוט חושב שאני יכול לעזור לך״ הוא אמר וחייך, ״אתה מדאוג׳ו במקור? אני מניח שלא״ הוא אמר וג׳ונגקוק הנהן, ״לא, אני מסיאול.״ הוא אמר והמוכר חייך, ״אה! גם דודים שלי גרים שם, ובן דוד שלי״ הוא אמר וג׳ונגקוק חייך, ״אז למה אתה חושב שהוא בא לפה?״ הוא שאל וג׳ונגקוק ענה, ״יש לו משפחה פה.. סתם ניחשתי״ הוא אמר והמוכר צחקק מעט, ״תגיד, המשטרה מעורבת בזה?״ הוא שאל וג׳ונגקוק הנהן, ״אז למה אתה מתאמץ? הם מיומנים הם יטפלו בז-״ ״לא!״ ג׳ונגקוק צעק והבהיל מעט את השני, ״סליחה, פשוט, אני לא יכול לחכות יותר, אני חייב למצוא אותו״ הוא אמר והמוכר הנהן, ״אוקיי סליחה, בכל מקרה. אני יכול לעזור לך, אתה יודע איפה המשפחה שלו גרה?״ הוא שאל וג׳ונגקוק גמגם, ״ב-בדאוג׳ו?״ המוכר צחק, ״התכוונת פשוט להסתובב בכל דאוג׳ו ולהתפלל שתמצא אותו?״ הוא שאל, ״כן, פחות או יותר״ הוא אמר, המוכר לא הפסיק לצחוק וג׳ונגקוק התחיל להסתובב בחנות, עד שעוד ציור תפס את עיניו.

פלאשבאק, 4 חודשים אחורה
״מה ציירת פה?״ ג׳ונגקוק שאל כשהציור של טאהיונג עדיין בידו, ״אתה הולך להתעלם מכל דבר שאני אגיד לך?״ טאהיונג שאל בכעס וג׳ונגקוק פשוט הנהן והפנה את הציור לכיוון טאהיונג, ״אתה מצייר יפה, והמקום שציירת עוד יותר יפה.. זה בסיאול?״ טאהיונג גלגל עיניים, ״לא זה לא בסיאול״ הוא אמר וג׳ונגקוק הביט בו, מחכה להמשך, ״מה?״ טאהיונג שאל בחוסר סבלנות, ״אז איפה זה?..״ הוא אמר וטאהיונג נאנח, ״בחווה של דודים שלי בדאוג׳ו, קיבלת תשובה עכשיו תניח את הציור ולך״ הוא אמר ונשכב חזרה על המיטה, חסר סבלנות.

״למה התכוונת שאמרת שזה אתה הישן ציירת״ הוא אמר והניח את הציור, מתקדם לכיוון השני, ״עוד צעד אחד ואני בועט לך בביצים, אני בטוח שחברה שלך צריכה משהו למצוץ, לא כדאי שזה יהיה נפוח וסגול״ הוא אמר בלי בושה גורם לג׳ונגקוק לפעור את עיניו בהלם ולהסמיק, ״ותפסיק להסמיק כמו נקבה מה יש לך קראש עליי?״ הוא שאל וג׳ונגקוק התחיל להתעצבן, ״לא! אני רק מנסה להיות חברותי למה אתה מתנהג ככה״ הוא אמר והמשיך לדבר לפני שטאהיונג הגיב, ״אנחנו במילא נצטרך לסבול אחד את השני לפחות שזה לא יהיה גיהינום״ הוא אמר וטאהיונג התיישב על המיטה וחייך חיוך מרושע, ״אני קים טאהיונג יפיוף, כל דבר בסביבה שלי הוא גיהינום״

חזרה למציאות
״הלו? ילד?״ המוכר העיר את ג׳ונגקוק מעוד פלאשבאק, ״מצטער״ הוא אמר והמוכר צחקק, ״עכשיו בהית בציור הזה״ הוא אמר והצביע על הציור של הנוף שהיה בציור של טאהיונג. ״כן, אותו אחד שאני מחפש צייר פעם משהו דומה, הוא אמר שזה הנוף בחווה של דודים שלו״ הוא הוסיף והמשיך לטייל בחנות.

״רגע.. מה?״ הוא שאל והתקרב אל ג׳ונגקוק, ״זה הנוף באחת החוות הגדולות בדאוג׳ו, נוף יפה מראה שהרבה אהבו לצייר, אבל זה ספציפית... זה בן דוד שלי צייר, הוא הביא לנו הרבה ציורים שלו ואנחנו משתמשים בהם ליופי, כי הוא מצייר מאוד יפה.״ הוא אמר וג׳ונגקוק פער את עיניו, ״מה?״ הוא שאל והמוכר הלך והביא את הציור אל ג׳ונגקוק. ״אתה רואה? פה בתחתית, יש את החתימה שלו, יש אותה על המון ציורים בחנות הזו אם תשים לב״
ג׳ונגקוק התחיל לרעוד, והסתכל לתחתית התמונה, kth, זו הייתה החותמת בתחתית התמונה.
״מה לעזאזל זה הציור של טאהיונג!״ הוא צעק והמוכר התבלבל, ״מ-מה איך אתה יודע איך קוראים לבן דוד של-״ ״קים טאהיונג הוא בן דוד שלך?!״ ג׳ונגקוק צעק הפעם ותפס בחולצה של המוכר הלחוץ, שבלע רוק וניסה לשחרר את האחיזה של השני בו.

ג׳ונגקוק הבין שהגזים ושחרר אותו, אבל עדיין בהה בו ״כ-כן, הוא בן דוד שלי, הוא בא אלינו מסיאול ל-לפני כמה ימים״ הוא אמר, מעט מפחד עכשיו מהנער שממולו, ״הוא הילד שהוא מחפש! הוא מי שנסעתי עד דאוג׳ו בשביל למצוא!״ הוא צעק בהתרגשות, ״רגע...״ המוכר אמר וג׳ונגקוק הפסיק לחייך, ״מה?״ הוא שאל ואפשר להיות שהמוכר מתחיל להזיע מלחץ, ״אתה ג׳ונגקוק? ג׳ון ג׳ונגקוק?״ הוא שאל וג׳ונגקוק נלחץ, ״מה לעזאזל? איך אתה יודע את השם שלי?״ הוא שאל והמוכר לקח את הציור מהיד שלו, ״אל תבוא לטאהיונג, הוא לא רוצה שום קשר אלייך, עזוב אותו בשקט וצא לי מהחנות״ המוכר פתאום אמר וג׳ונגקוק לא הבין ״א-אבל אני אוהב אותו אני חייב למצוא או-״ ״בולשיט״ המוכר קטע אותו, ועם זה ג׳ונגקוק יצא מהחנות, מאוד מבולבל, ובלי מפה של דאוג׳ו, שבשבילה בכלל נכנס לחנות.

——————————————————————-
לא עברתי על הפרק כי אני חייבת ללכת ללמוד למבחן חשוב, סליחה אם יש טעויות