DANGEROUS LOVE

CHAPTER 4 - DARKER

פרק 4:

"מה תרצה להזמין?" שאלתי מתעלמת משאלתו ומפנה את מבטי לפנקס. "שאלתי שאלה ואני לא רוצה לחזור עליה, לאלי." הוא אמר בקול עמוק ומחוספס, מהדק את לסתו. "כך גם אני." אמרתי מרימה את מבטי לעברו. "שאלתי שאלה ואני לא רוצה לחזור עליה." הוספתי.

"שאלתי. מי. זה. האיש. הזה." הוא אמר בקול כועס, מפנה את מבטו אליי מן השולחן וחושף בפניי את עיניו. הן כהות מידי, כמעט שחורות. האם עיצבנתי אותו?

אממ לא, מה פתאום! מה גורם לך לחשוב ככה טיפשונת?? המחשבות שלי צחקו עליי.

"האיש הזה הוא לא עניינך." אמרתי נועצת בו מבט. "כך גם החיים הפרטיים שלי." הוספתי לא שוברת את קשר העין שבינינו. העיניים שלו מתכהות יותר והופכות לאפור כל כך כהה, שההבדל בין צבע עיניו כרגע לשחור כל כך דק.

"עכשיו, אשמח לדעת. מה תרצה להזמין?" אמרתי לאחר זמן מה של שתיקה. "רק כוס מים קרים, בבקשה." הוא אמר מהדק את לסתו ושולח לעברי חיוך מזוייף. שלחתי לעברו את אותו החיוך והלכתי.

--------

"בבקשה, תהנה." אמרתי לסטיב כשהנחתי את המנה שלו לפניו. "וואו." הוא אמר מביט במנה ומסיט את מבטו לעברי כמה פעמים. "לא צחקת כשאמרת שתגישי לי את המנה הכי יקרה, הא?" הוא שאל מגחך וסוחף אותי יחד איתו. "בתיאבון." אמרתי לסטיב ופניתי לשולחנו של מר עיניים אפורות.

"כוס מים קרים." אמרתי מניחה את הכוס על השולחן. "שבי איתי." הוא אמר מביט בי. "יש לי עבודה ואין לי זמן." אמרתי מביטה בעיניו וממהרת להוסיף: "עבורך."

פניתי ללכת והוא תפס את ידי. "לפי מיטב ידיעתי, את ממלצרת רק אותי ואת ה... איש הזה." הוא אמר בזלזול.

"אז תשמח גם לדעת שאני מעדיפה לשבת איתו מאשר איתך." אמרתי מושכת את ידי מאחיזתו.

הלכתי לשולחן מספר 7 שם סטיב ישב. "אז סטיב, אתה נהנה מהארוחה?" שאלתי אותו מגחכת טיפה. "זה דווקא ממש טעים." הוא אמר מנקה את פיו עם נייר. "אבל אני לא יכול לסיים את זה לבד. תשבי איתי?" הוא שאל בחיוך. "אני יכולה רק באישורה של קייט, מנהלת המשמרת." השבתי לו על שאלתו. "אוקיי, אין בעיה." הוא אמר, קם ממקומו.

"לאן בדיוק אתה הולך?" החזקתי בזרועו ושאלתי. "לשאול את קייטי אם את יכולה לשבת ולסעוד איתי." הוא אמר מביט בי. "זה קייט ואתה לא יודע איך היא נראית." אמרתי מגלגלת את עיניי. "איך היא נראית?" הוא שאל מרים את גבותיו. לומר לו או שלא? היססתי מעט.

מצד אחד, לא אכלתי משהו אחר מלבד העוגיות בבוקר. מצד שני... טוב, אין כל כך צד שני.

"הבלונדינית שעומדת ליד שולחן מספר 4" אמרתי לו משחררת את זרועו.

חיכיתי ליד שולחנו והוא חזר תוך כמה דקות קצרות. "נו, מה היא אמרה?" שאלתי אותו בקוצר רוח. "היא אמרה כן!" הוא אמר מחבק אותי. התיישבתי ממולו וחייכתי אליו. "תסכים איתי שזה היה נלהב מידי יחסית לזה שאני יכולה לשבת לאכול איתך?" "לגמרי." הוא ענה. "ואם להיות כנה," הוספתי. "המשפט שאמרת נשמע כאילו הצעת לה נישואים." אמרתי מצחקקת. "מה? לא נכון!" הוא אמר צוחק.