פרק 27:
"אולי כדאי שתפסיקי לשתות?" בריאן שאל כשתיתי כוסית נוספת. "למה?!" צעקתי כשחיוך מטופש דבוק על פניי. "אנחנו צריכים לחגוג!" צעקתי בעודי מרימה את בקבוק האלכוהול שבידי הימנית.
ג'ייקוב ניסה לקחת את הבקבוק מידי ואני בתגובה נסוגתי לאחור וצחקקתי. "לא לא לא! זה שלי!" הכרזתי בשכרות. "לאלי, כדאי שתפסיקי." ליז אמרה כשהיא מתקרבת אליי ואני? אני פתחתי בריצה ברחבי הסלון הקטן של ביתי.
בריאן תפס אותי לאחר שניות ספורות ולקח את הבקבוק באגרסיביות מידי. "זה מספיק." הוא אמר בקול רציני, למרות שהוא שתה לא מעט הלילה.
"בבקשה." אמרתי מלפפת את ידיי סביב עורפו. בריאן הביט בעיניי במבט יוקד ולפני שהוא הספיק לענות לי, הפלאפון שלי רטט על השולחן רטט קצר ואני קפצתי לקחת אותו.
אדריאן: תפסיקי לשתות.
אדריאן: אני לא אוהב את זה.
- חבל.
- אני רוצה לחגוג.
- רגע. איך אתה יודע שאני שותה?
אדריאן: תפסיקי לשתות. הוא חזר על דרישתו ואני גיחכתי אל מול המסך.
- זאת הבחירה שלי ואני בוחרת שלא.
- ולא ענית לי על השאלה.
אדריאן: אמרתי לך כבר שאת בסכנה תמידית איתי. תתרגלי לזה כמה שיותר מהר, כי אני לא הולך לשום מקום.
בעודי קוראת את מילותיו של אדריאן, גיחוך מריר ושיכור נפלט מפי.
- להזכירך, ולמיטב זיכרוני, אתה זה שבחר לצאת מהדלת.
- טוב נו, מהחלון.
אדריאן: אני לא רציתי, עשיתי את זה כי ביקשת וראיתי שכואב לך.
אדריאן: עכשיו תפסיקי לשתות.
- אני שותה כי כואב לי. אני חוגגת את הכאב שלי, בזמן שאני מנסה להטביע אותו.
לאחר ששלחתי לו את ההודעה, עלה רעיון בדעתי.
- אתה רואה אותי עכשיו?
אדריאן: כן. תמיד.
- אז תסתכל טוב טוב.
חטפתי את בקבוק האלכוהול מידו של בריאן במהירות והפניתי את גבי אליו. הבטתי דרך דלת הזכוכית של המרפסת וניסיתי לאתר את צלליתו של אדריאן דרך החושך.
כשראיתי צללית שחורה המתאימה לגופו של אדריאן, חייכתי לעצמי חיוך הזומם דבר מה והרמתי את הבקבוק לעברה של הצללית כמחוות לחיים.
סילקתי את החיוך מפניי ושתיתי מהבקבוק ככל יכולתי, מבלי לנתק את מבטי מאדריאן.
שנייה לאחר שניתקתי את שפתיי מפיית הבקבוק, הרגשתי רטט קצר מהפלאפון שלי.
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
