פרק 40:
"ליז..." הוא אמר כשהוא נשכב על המיטה. "אני יודעת." אמרתי, חוסכת לו למצוא את התיאור הנכון לאישה הזאת. נשכבתי על החזה שלו ויכולתי להסניף את ריחו המשכר.
שכבנו שם מבלי להוציא מילה, בשתיקה. והשתיקה הזאת הייתה המנגינה הכי נעימה.
"אני אצטרך לזוז בקרוב." הוא הודיע, מפריח את השממה. נאנחתי קלות והמשכתי לצייר מעגלים אקראיים על זרועו החסונה שעטפה את גופי. "זה נעים." הוא ציין ואני חייכתי בתגובה, לא שיכל להבחין בכך.
עליתי במעלה זרועו והבחנתי, הרגשתי, בחספוס משונה על אורכו. הוא השתרך על כמה סנטימטרים על עורו הנעים למגע, ארבעה לפחות, ויכולתי לחוש בתפרים תחת עור אצבעותיי. "לא שמתי לב לזה, מה קרה לך פה?" שאלתי כשאני מרימה את ראשי להביט בו וממשיכה לגעת בחתך.
הוא התרומם והתיישב, אך לא מיהר לספק לי תשובה. "אד?" קראתי לו ברוך והוא רק הביט בעיניי. "שום דבר רציני." הוא נפנף בכדי להשתיק את דאגתי. הטיתי מעט את ראשי ושתקתי.
ישבנו שם, ככה. שותקים. דקה אחת או שתיים מהר מאוד הפכו לחמש או שבע. והפעם השתיקה צרבה כל פיסת עור בגופי ובאיבריי.
הוא לא סומך עליי?
"אני צריך ללכת." הוא הפר את השתיקה והוא זכה רק להנהון קצר ממני. "הדלת שם." ציינתי בקרירות מעטה כשהוא התרומם מן המיטה. הוא נאנח ואני שתקתי. "אני פשוט לא חושב שהפרטים חשובים, לאלי." הוא הסביר ואני הנהנתי. "טוב." סיננתי לעברו.
הוא עמד ליד הדלת, אני ישבתי על המיטה ושוב שנינו שתקנו.
קמתי לעברו ונעמדתי מולו במרחק פעוט ממנו. הבטתי בעיניו האפורות ועטפתי את זרועותיי מתחת לשלו וסביב מותניו אל גבו.
חיבקתי אותו והוא ליטף את ראשי ונשק למצחי. הקשבתי ללבו הפועם שהולם בחזהו בקצב והרגשתי את חזהו מתמלא ומתרוקן מאוויר באטיות.
"לאלי." "אתה צריך ללכת. כן, אני יודעת." קטעתי אותו ועזבתי את גופו. הוא חייך חיוך זעיר ונשק לקדקוד ראשי, גורם לעיניי להיעצם בהנאה ולהעריך את הרגע.
"מה קרה לך?" שאלתי כשדחף הסקרנות שלי השתוקק להרוס את הרגע. "למה אתה לא מספר לי?" הוספתי והוא שחרר את ידיו מצידי ראשי והכניס אותן אל כיסיו. "אתה לא סומך עליי?" שאלתי בשקט ויכולתי לראות שהשאלה שלי גרמה לגבותיו להתכווץ בבלבול.
"אני אוהב אותך." הוא אמר בפשטות. שלוש מילים עם כל כך הרבה משמעות יצאו מפיו בצורה כה פשוטה.
"אני לא אוהב אנשים שאני לא יכול לסמוך עליהם." הוא הוסיף בזמן שאני מנסה להסדיר את נשימתי. "אז למה?" שאלתי מרימה את פניי בתהייה בכדי להביט בו. הוא נאנח. "אני יודע שהעבודה שלי לא מוצאת חן בעינייך ואני לא רוצה שתתעסקי בזה." הוא אמר מושך בכתפיו.
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
