פרק 13:
"הלכת הביתה עם בחור?!" ג'ייקוב צעק כשנכנסו למטבח הדיינר עם מגשים עמוסים.
"קרעת לי את עור התוף, ג'יי ג'יי!" צעקתי עליו בעודי מניחה את המגש שלי על הדלפק. "וכן." הוספתי, יוצאת מהמטבח לחדר הקטן שבו מחליפים בגדים.
הורדתי את חולצת העבודה ולבשתי את חולצתי התכולה במקום.
"את?! הלכת עם בחור?! מרצונך החופשי?!" הוא שאל נכנס בסערה לחדר. צחקקתי מעט והרמתי את התיק שלי.
"סוג של. לא קרה כלום, אתה יכול לנשום." אמרתי מתקרבת אליו.
"ואיך זה הרגיש? להיות עם בחור אחרי מה ש-" הוא אמר ומיד נקטע על ידי.
"לא קרה כלום. אין רגשות בסיפור הזה, אז לא הרגשתי כלום." אמרתי עוצמת את עיניי מנסה לא לבכות.
"אני מצטער, לא התכוונתי להזכיר לך אותו." הוא אמר מחבק אותי.
"זה בסדר, אני יודעת שלא התכוונת. זה פשוט שאני מנסה לשכוח ממנו ואני מתגעגעת אליו." אמרתי מצטנפת מעט לתוכו.
"לא הגיע הזמן לנסות?" הוא אמר מנתק מעט את החיבוק. "אם את רוצה לשכוח ולהשתחרר ממנו ומהזיכרונות שהוא השאיר אחריו, את צריכה לאפשר לאנשים להיכנס לחיים שלך." הוא המשיך ואמר.
משכתי באפי והשבתי לו: "אני לא רוצה להכניס מישהו לחיים שלי. הפחד שגם הוא יעזוב, כמוהו... ג'יי ג'יי, זה פחד משתק."
"אני לא רוצה להישאר לבד." אמרתי ואפשרתי לדמעות נוספות לזלוג על לחיי והוא מיהר למחות אותן מפניי.
"אני תמיד נשארת לבד בסוף." אמרתי והוא נשק למצח שלי.
"היי, אני תמיד אשאר איתך. רק תנסי." הוא אמר ברוך. "ואולי בתור התחלה, תנסי עם הבחור שחזרת איתו הביתה?" הוא הוסיף.
"תאמין לי שאתה לא רוצה שאני אנסה איתו." גיחכתי, נזכרתי בזוג עיניים אפורות.
אדריאן.
"זה הבחור עם העיניים האפורות שלא חיבבת והזהרת אותי ממנו." הוספתי, בודקת מה השעה בפלאפון.
"אה, דרך אגב, שם המשפחה סמית' אומר לך משהו?" שאלתי נזכרת בתעלומה שעליי לפתור.
"למה?" הוא שאל מכווץ את גבותיו בחשדנות. "כי מסתבר שקוראים לו אדריאן סמית'." אמרתי וג'ייקוב הגיב בצורה מוזרה.
"לא. שם המשפחה הזה לא אומר לי כלום." הוא אמר ויכולתי לדעת שהוא משקר.
"בטוח, ג'יי ג'יי?" שאלתי, מקווה לשמוע תשובה אחרת. "כן, לא אומר לי כלום." הוא השיב ואני חייכתי חיוך קטן.
"טוב. אתה צריך לחזור לעבוד." אמרתי פונה לדלת היציאה מהחדר.
"ביי לאליטה ותזכרי מה שאמרתי לך." שמעתי את קולו כשיצא מהחדר ואני התקרבתי לדלת היציאה מהדיינר.
"תנסי להמשיך הלאה." הוא הוסיף, מזכיר לי את דבריו.
הסתובבתי לעברו, מחייכת כשבראשי עוברת המחשבה:
למה הוא בוחר לשקר לי?
-----------
בדרך הביתה עצרתי במכולת קטנה כדי לקנות משהו לשתות ולנשנש.
השעה הייתה 16:37 ומלבד עוגיות ושוקו לפני המשמרת, וכריך בהפסקה, לא אכלתי הרבה.
לקחתי לי בקבוק שתייה וחטיף אנרגיה קטן.
התקדמתי לעברו של המוכר ובו בזמן שמעתי מישהו קורא בשמי.
הסתובבתי וראיתי מישהו שהיה נראה לי מעט מוכר, אך לא יכולתי לזכור את שמו.
"אממ היי." אמרתי כשהוא נעמד לידי.
לבחור היו זוג עיניים ירקרקות על גוון עור שזוף וחיוך עם שיניים צחורות.
"אני בריאן, זוכרת אותי? מאתמול?" הוא שאל ואני כיווצתי את גבותי בניסיון להיזכר.
"אתה הבחור מאתמול!" אמרתי את הברור מאליו כשלבסוף כשנזכרתי. "כן." הוא אמר מגחך ומחייך. חייכתי בתגובה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו ומיד התחרטתי כשתת המודע שלי הכה בי.
ברצינות לאלי? מה הוא כבר יכול לעשות במכולת? אולי מופע חשפנות? לא לא, הוא בטח בא לספור מרצפות. כן, זה.
"אני גר באזור והיו חסרים לי כמה דברים אז קפצתי לקניות." הוא ענה בזמן ששילמתי על מוצריי.
"טוב, היה נחמד לפגוש אותך, אני צריכה ללכת." אמרתי וחיוכו קטן במעט. "אולי ניפגש באזור מתישהו, ביי." אמרתי מחייכת אליו ויוצאת מהמכולת.
בעודי מתקדמת לכיוון ביתי, שמעתי אותו קורא בשמי שוב.
"כן בריאן?" שאלתי נעצרת ומסתובבת אליו.
"חשבתי להזמין אותך לדייט." הוא אמר ובקולו לא הייתה נימה קטנה של חוסר ביטחון או ביישנות.
"אותי? לדייט?" שאלתי ותת המודע שלי לא פיספס את ההזדמנות להכות בשנית.
לא! רק לא אותך! הוא סתם רדף אחריך מהמכולת וניצב מולך מתנשף מעט. אה ובואי נתעלם מהעובדה שהוא קרא לך. מה יהיה איתך, לאלי?
"כן." הוא אמר מחייך ומוציא אותי מהבועה בה שהיתי לרגע. "מה את אומרת?" הוא שאל לאחר שלא הגבתי.
"אממ... אני לא יודעת." אמרתי לאחר שחשבתי על סטיב.
הפעם האחרונה שדיברתי עם סטיב הייתה לפני חמישה ימים. נשארנו חברים טובים, אבל אני יודעת שהוא רוצה יותר.
ואז נזכרתי בדבריו של ג'יי ג'יי: לנסות.
"רק דייט אחד, זה הכל." הוא אמר ואני חייכתי. "אחד." השבתי וסימנתי על אצבע ימין שלי. החלפנו מספרים וחזרתי הביתה עם חיוך.
אני מנסה להמשיך הלאה.
-------------------
זה הפרק להיום! אשתדל להעלות גם מחר!
אני אוהבת אתכם! אל תשכחו להצביע ולהגיב!
♥️
أنت تقرأ
DANGEROUS LOVE
قصص المراهقين"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
