פרק 35:
"רצון זה דבר טוב. לפעמים." אמרתי ושחררתי את אחיזתי בו ואת אחיזתו ממני וירדתי מהשולחן. פניתי אל הדלת וכשידי נגעה בידית, הוא עצר אותי בכך שקרא בשמי. "מה?" שאלתי כשהסתובבתי אליו. הוא התקדם אליי ונעצר כשהוא נוגע בפניי ומסיט מהן קבוצות שיער.
המחשבות התרוצצו בראשו ויכולתי לראות שיש לו כל כך הרבה לומר. "למה?" הוא שאל לפתע ואני בלעתי רוק בכובד. מבטו היה חודר כל כך שפילח את עצמותיי ועוצמה שודרה ממנו.
"למה מה?" שאלתי בחשש ממה שיגיד. "למה את עושה את זה?" הוא שאל כשהוא מחזיק בראשי, כדי לוודא שאני מביטה בו ושאני איני מנסה להתחמק ממנו.
בצדק.
יכולתי לראות את הכאב בעיניים שלו.
יכולתי לראות את הכעס בעיניים שלו.
יכולתי לראות את הזעם בעיניים שלו.
יכולתי לראות את הבלבול בעיניים שלו.
יכולתי לראות את הדאגה בעיניים שלו.
יכולתי לראות הכל.
"אדריאן, די." אמרתי בלחש ורציתי לקחת את רגליי וללכת משם, אך כמו תמיד, כהרגלו, הוא לא אפשר לי. "תפסיקי." הוא אמר ואני נאנחתי בכאב. "תפסיקי להיסגר בפניי כל פעם מחדש. זה מתיש אותי." אדריאן אמר ופתאום יכולתי לראות זאת בבירור.
אדריאן היה נראה טוב כרגיל. הוא היה מגולח ומסופר ולבוש היטב. הכל היה אצלו בסדר. חיצונית. אבל ברגע שהוא אמר את המילים האלו, יכולתי לראות את העייפות שהוא שורה בה, את הכאב שאני גורמת לו.
"אתה לא מכיר אותי." אמרתי כשאני לא מסיטה את עיניי החומות מעיניו האפורות שהמכנה המשותף לשני הזוגות הוא הכאב. "כי את לא מאפשרת לי." הוא אמר ואני גיחכתי.
"תפסיק לנסות." אמרתי משתחררת מכל מגע שלו. "אתה לא תבין אותי. אתה לא יודע מה היה בעבר שלי ואיך זה השפיע על מי שאני עכשיו. ומי אני עכשיו? בחורה מתוסבכת שלא יודעת מה היא רוצה וכשהיא יודעת, היא לא יכולה לקבל את זה!" פרקתי מה שהיה לי כשהדמעות כבר מבצבצות בעיניי כהרגלן.
"אני לא יכולה לשכוח את האנשים בעבר שלי." אמרתי נזכרת באנדרו ובכך הרגשתי את הכאב מפלח את עצמות גופי.
"אני לא יכולה לעשות את זה בשבילך."
אדריאן הביט בי והבלבול ניכר על פניו.
"אני לא רוצה שתשכחי את מי שאת."
"זה מה שאתה חושב. אני לא שלמה אדריאן. אני איבדתי את מה שהשלים אותי ומה שקורה בינינו... זה לא הוגן כלפיו. אני אהבתי ואיבדתי. את מה שאהבתי ואת עצמי." אמרתי לו והטעם המלוח הגיע לפי.
"אני אפילו לא יודעת אם אני אוהבת את עצמי אדריאן!" צחקתי במרירות כשאני משפילה את ראשי והוא ממהר להרים אותו.
"מה יש לא לאהוב בך?" הוא אמר ואני עצמתי את עיניי בכאב והנחת את ידיי על ידיו שאחזו בראשי. "תפסיקי להכאיב לעצמך."
"אני לא יכולה. אני לא יכולה לעשות את זה. להיות איתך. להמשיך הלאה. אני לא מוכנה." מלמלתי במהירות כשאני מורידה את ידיו מפניי.
"זאת הייתה טעות. סדרת טעויות. טעות שהובילה לעוד אחת ועוד אחת." אמרתי פותחת את הדלת ומביטה בעיניו, מוסיפה:
"אנחנו היינו טעות."
*
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
