פרק 10:
עבר לו חודש בערך. בזמן הזה שילמתי לו את הכסף מידי שבוע סכומים קטנים יחסית, אבל זה לא נראה כאילו הוא ייחס לזה חשיבות.
לא דיברנו. כלומר... לא יותר ממה שצריך.
החוב עדיין קיים והוא נדמה כאחד שלא ייסגר בקרוב.
לאן הכנסת את עצמך, לאלי?
----------
"שולחן מספר אחד עשרה מחכה לאוכל שלו." הודעתי לדייב הטבח והוא הנהן בתגובה, מרים את האגודל שלו לחיוב ומחייך. חייכתי אליו בחזרה וחזרתי לעבוד.
הדיינר היה עמוס בשעה הזאת.
"שולחנות מספר שבע ושש מחכים להזמנה שלהם, לאלי וארבע לפינוי." קייט אמרה לי בזמן שחזרתי עם כמה צלחות לאזור המטבח.
"אני יודעת, קייט. אני כבר מטפלת בזה." השבתי לה כשאני פותחת את דלת המטבח בגבי עם חיוך עדין בפחד שיפלו לי הצלחות.
-----------
אנחת רווחה השתחררה מפי כשהפכתי את השלט בכניסה לסגור. שעת הסגירה הגיעה והדיינר יהפוך תוך כמה דקות לבר ולמועדון המוצלח שהוא.
עזרתי לנקות, לפנות ולסדר את הדיינר כשג'ייקוב פנה לעברי בהצעה.
"רוצה לצאת היום?" הוא שאל מרים לידי כיסא והופך אותו על השולחן. גיחכתי בתגובה והמשכתי במלאכתי.
"אתה יודע שאני לא אוהבת את זה. את כל העניין של השתייה והיציאה מהבית." אמרתי בתגובה כשהזזתי את השולחנות.
אף פעם לא הייתי חיית מסיבות. לא קרעתי את רחבת הריקודים בתעוזה עם שמלה צמודה. מעטות הפעמים בהם יצאתי, עד כדי כך שנדמה לי שאוכל לספור אותן על אצבעותיי. תמיד העדפתי לשבת בצד על הבר עם כוס שתייה, לא חריפה יש לציין כי שנאתי לאבד שליטה.
אני עדיין שונאת את זה, את התחושה הזאת.
תחושה של חוסר שליטה, של הלא נודע. מן חוסר אונים לא מובהק שכזה שגורם לך לעשות דברים ללא ידיעה ולא... אתם יודעים כבר, שליטה.
"נו בבקשה, לאליטה." הוא אמר עוקב אחריי למחסן. "בואי איתי."
"בבקשה ממך ג'יי ג'יי, אל תעשה לי את זה." אמרתי לו סוחבת כמה כיסאות בר לכיוון ה... טוב נו, בר.
הוא גילגל עיניים ונאנח יוצא מן המחסן עם הכיסא בידיו.
----------
- אוקיי. שלחתי הודעה לג'ייקוב.
ג'יי ג'יי: אוקיי?
- אוקיי, ילד מציק. אני אבוא איתך.
ג'יי ג'יי: באמת??
- כן! שלחתי כשאני מגחכת אל מול מסך הפלאפון.
- אתה רוצה שאני אתחרט?
ג'יי ג'י: לא לא!! הוא מיהר לשלוח.
ג'יי ג'יי: מבטיח שלא תתחרטי, לאליטה.
נזרקתי על המיטה, זורקת את הפלאפון הרחק ממני, מקווה באמת שלא אתחרט על ההחלטה הזאת.
------------------
כן, אני יודעת. עבר יותר מחודש. אני גרועה בזה.
המחשב עדיין לא עובד לי וגיליתי שלכתוב מהפלאפון זה לא בשבילי, אבל בכל זאת...
הנה פרק. קצר ומשעמם. אני יודעת גם את זה.
אני אשתדל להעלות פרק בקרוב.
ואני מקווה להעלות גם בחופש פסח.
אוהבת!
♥️
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
