פרק 42:
כשחזרתי לביתי, הוא עדיין היה שם. להפתעתי הרבה, הוא עדיין היה בתחתוניו.
"אתה מתכוון להתלבש בקרוב?" שאלתי כשלא שם לב לקיומי והיה עם גבו אליי, כשהכין לעצמו קפה. בעודו מערבב את ספל הקפה שלו, שרירי גבו נכנסו לפעולה. "חזרת." הוא אמר והתעלם משאלתי. הוא הניח את הכפית על השיש והסתובב אליי. הוא אחז בספל הקפה ולגם לגימה אחת.
"לא אוהבת את מה שאת רואה?" הוא שאל מרים גבה. נאנחתי, מגלגלת עיניים, ופניתי אל חדר האמבטיה בכדי להוציא את בגדיו מהמייבש. חזרתי אל המטבח ודחפתי את בגדיו לידיו הריקות. "מה היה קורה אם עדיין הייתי אוחז בספל?" הוא שאל בפנים מהורהרות בזיוף. "היית מתהלך בעירום ברחוב." עניתי בפשטות בעודי מושכת בכתפיי.
"עכשיו, תתלבש." אמרתי ופניתי אל הסלון. שמעתי אותו נאנח בעודי מדליקה את הטלוויזיה ונעצרת אל אחת מתכניות הבוקר המשעממות.
"את באמת מתכוונת לצפות בזה?" הוא שאל כשהוא עדיין עירום בפלג גופו העליון. "כשאמרתי לך להתלבש, התכוונתי לכל הגוף." אמרתי, מתעלמת לגמרי משאלתו. "לאן הלכת בפיג'מה?" הוא שאל בעודו לובש את החולצה המכופתרת. "זה לא עניינך." אמרתי, בעודו מכפתר את החולצה, וקמתי אל חדרי, בכדי לקחת את הפלאפון שלי.
07:09
אני צריכה להיות בעבודה בעוד עשרים ואחת דקות.
פתחתי אל דלת הארון, הוצאתי בגדים פשוטים ונוחים והנחתי אותם על המיטה. בדקתי אם המים מספיק חמים וכשגיליתי שלא, וויתרתי על מקלחת הבוקר. "חוזרת לעבודה?" הוא שאל, כשכולו לבוש ומאורגן, בדיוק כשהתכוונתי לחזור לחדרי. "כן." אמרתי והזזתי אותו מדרכי.
הרמתי את בגדיי מהמיטה וכשהתכוונתי לחזור אל חדר האמבטיה, בכדי להתלבש שם, הוא חסם את דרכי שוב. "אתה יכול לזוז בבקשה?" שאלתי מעוצבנת מעט. "אני מצטער." הוא אמר ואני הנהנתי. "אני אסלח לך אם תזוז ותיתן לי להתלבש." אמרתי והוא זז מדרכי, מאפשר לי להיכנס סוף סוף אל חדר האמבטיה.
נעלתי את הדלת והתחלתי להתארגן. "אני מצטער שלא הייתי כאן." הוא אמר וגבותיי התכווצו במידיות. "על מה אתה מדבר?" שאלתי בעודי משחילה את זרועותיי בחולצה. "באזכרה של ההורים שלך. אני מצטער שלא הייתי כאן כדי לתמוך בך." הוא הסביר ואני גמעתי את רוקי בקושי. "זה בסדר." אמרתי לובשת את מכנסיי ומנסה שלא ליפול. "הייתי צריך לבטל את הנסיעה או להתקשר לפחות." הוא אמר ואני שחררתי את נעילת הדלת ופתחתי אותה בזהירות.
הוא הרים את ראשו ואני חייכתי חיוך מזערי. "לא, אתה לא. הכל היה בסדר." אמרתי, מודעת לכך שבאיזשהו מקום אני משקרת, אך הנוכחות שלו לא הייתה תורמת או משנה דבר.
"הייתה לך נסיעה עסקים חשובה והיית עסוק. חוץ מזה, היה לי את ג'יי וליז כאן איתי." הרגעתי אותו ולבסוף גם חיבקתי אותו.
לאחר שהתנתקנו, חייכתי קלות וחזרתי אל חדרי. נעלתי את נעליי ואספתי את שיערי החום לפקעת מרושלת על קדקוד ראשי. לקחתי את הפלאפון והתיק ולפני שיצאתי מחדרי, הוצאתי מעיל מהארון.
"את נראית טוב." הוא ציין כשהעפתי מבט במראה. "תודה." מלמלתי וחייכתי במבוכה. הוא הביט בי ארוכות ואני זעתי במקומי. "כדאי שנצא, אני לא רוצה לאחר." אמרתי והוא הנהן. יצאנו מביתי ונעלתי אותו אחריי. הוצאתי את הפלאפון מהתיק ושלחתי הודעה לג'ייקוב.
- אתה עובד בוקר היום? שאלתי לאחר שתי דקות קיבלתי תשובה.
ג'ייקוב: כן. צריכה שאני אאסוף אותך?
- כן, אני לא רוצה לאחר. אני אף פעם לא מאחרת. שלחתי כשהשעון הראה שנשארו לי רק תשע דקות.
ג'ייקוב: שתי דקות אני אצלך. הוא כתב ואני כיביתי את מסך הפלאפון.
כשיצאנו אל הרחוב, בריאן נעצר אל מולי ואני נעצרתי מופתעת מעצירתו. "את צריכה שאני אסיע אותך?" הוא שאל בהיסוס. "שלא תאחרי." הוא הוסיף במהירות ואילו אני הנדתי ראשי בשלילה. "ג'ייקוב אוסף אותי." אמרתי ושנייה לאחר מכן, הוא עצר בחזית הבניין. "קדימה, שלא נאחר." הוא זירז אותי להיכנס אל רכבו ואני גלגלתי את עיניי. בריאן הנהן ונשק ללחי שלי.
"שיהיה לך יום טוב." הוא אמר כשנכנסתי אל הרכב. "גם לך." מסרתי לו ונסענו משם.
*
"אתה חושב שבריאן מעוניין בי?" פלטתי כשג'ייקוב החנה את רכבו. "מה? מאיפה זה הגיע?" הוא שאל כשיצאנו מהרכב והתקדמנו אל הדיינר. משכתי בכתפיי והתקדמתי אל דלת הדיינר, אך הוא עצר אותי מלהיכנס.
"לאלי?" הוא שאל ואני נאנחתי. "אתה חושב שהוא מעוניין בי?" שאלתי בשנית והפעם הוא נאנח. "כן." הוא אמר לבסוף ואני שחררתי אנחת ייאוש מפי. "למה כולם ראו את זה לפניי?" שאלתי והוא גיחך. "כי גם אם זה היה כתוב לו על המצח בצבעי ניאון, לא היית שמה לב." הוא צחק עליי ואני הכיתי אותו בחזהו.
דפיקות נשמעו על דלת הדיינר וכשהסטנו את ראשינו, ראינו את מייק עומד שם ומסמן לנו בראשו להיכנס. נכנסנו ובזמן שג'ייקוב הלך אל המטבח, אני הסתכלתי נעצרתי והסתכלתי סביב.
התגעגעתי אל המקום הזה.
"אני שמח לראות אותך כאן." מייק אמר ואני חייכתי אליו וחיבקתי אותו. "אני שמחה להיות כאן." אמרתי כשאני מנתקת את החיבוק. "איך את?" הוא שאל ואני הנהנתי קלות. "יותר טוב, הרבה יותר טוב." עניתי לשאלתו והוא חייך חיוך גדול. הוא אישר לי ללכת אל המטבח ולפני שנכנסתי, הוא קרא בשמי ועצר אותי.
"כמעט איחרת היום." הוא אמר ואני חייכתי. "אני אף פעם לא מאחרת."
*
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
