CHAPTER 38 - BLAKE

3.5K 163 13
                                    

פרק 38:

"אני לא אוהב אותה."

גררתי את העגלה במחלקת החלב ושמתי בה שני בקבוקי שוקו. לקחתי גם כמה מעדנים ובזמן שבדקתי את התאריכים שמודפסים עליהם, הוא שאל: "את לא מתכוונת לומר משהו?" ואני רק משכתי בכתפיי בתגובה והנחתי את המעדנים בעגלה.

"מה אתה רוצה שאני אגיד לך?" שאלתי את ג'יי ג'יי והמשכתי ללכת. הוא נאנח ומשך בכתפיו בתגובה והמשיך ללכת. הוא התקדם אל מדפי החטיפים והחל לקלוע אותם אחד אחרי השני אל העגלה בזמן שהוא מדבר. "אני לא יודע מה אני רוצה שתגידי, אבל אני יודע שאני לא רוצה את בלייק." הוא אמר והפסיק במלאכתו. "ואת ליז אתה רוצה?" שאלתי והוא רק הנהן בתסכול. 

הנהנתי לעברו והתקדמנו אל הקופה שלמזלנו הייתה פנויה.

"אם זה ככה, אתה צריך להיפרד מבלייק." אמרתי ונעצרנו ליד הקופה. "זה לא הוגן כלפיה ואתה יודע את זה, ג'יי." הוספתי והוא החל להעמיס דברים על המסוע. "גלידה!" אמרתי בקול כשנזכרתי ששכחתי להכניס אחת לעגלה. ג'יי ג'יי שידע שהגלידה היא מצרך הכרחי בחיי, הנהן ואמר לי ללכת להביא. 

בעודי מתקדמת אל מחלקת הקפואים, הפלאפון החל לרטוט בכיס האחורי של הג'ינס שלי. 

"כן ליז?" שאלתי כשעניתי לשיחתה. "משעמם לי." היא ענתה ואני גיחכתי ומילמלתי: "מה חדש?" בתקווה שלא תישמע. "היי! שמעתי את זה!" היא אמרה ואני רק גיחכתי יותר. "את לא אמורה לעבור התלמדות עכשיו במסעדה של אנטון?" שאלתי והיא מיד השתתקה. "ליז...?" קראתי בשמה כשהבנתי שהיא עשתה משהו. "כן...?" היא ענתה לי באותו הטון עם מעט חשש בקולה. "מה עשית?" שאלתי בעודי מחפשת את טעם הגלידה האהוב עליי בין הקופסאות השונות. "למה אני תמיד האשמה?!" היא שאלה כשקולה מגיע לגבהים חדשים הגורמים לי להרחיק את הפלאפון מאוזני. "כי בדרך כלל את האשמה." אמרתי והיא גיחכה גיחוך מעט עצוב לפני שאמרה: "זה מה שאנדרו תמיד היה אומר." והשרתה בכך שקט משני הצדדים על הקו.

"הוא יהיה בן 29 בעוד חודש מהיום." קבעתי עובדה ודמותו מיד עלתה בראשי.

אנדרו היה גבר בעל חזות מרשימה וזוג עיניים ירוקות כמו של ליז. שיערו היה חום-שטני וחיוכו היה אחד שאי אפשר להישאר אדישים אליו. הוא אהב לעזור למת'יו הזקן במאפיה שלו ולהתנדב במקומות שונים בזמן הפרטי שלו. 

הוא היה... לא פחות ממושלם.

"לפעמים אני מצטערת על זה ש-" "לא לאלי, אנחנו לא עושות את זה שוב. אנחנו לא חוזרות לאחור." היא קטעה את דבריי, גורמת לי להיאנח למשמע דבריה. "התאונה קרתה וזו לא אשמתך." היא הוסיפה ואני השפלתי את מבטי. "אולי אם לא הייתי רבה איתו, הוא לא היה-" "הוא היה בדרך אלייך, כי הוא אהב אותך והוא רצה לסדר את הדברים." היא קטעה אותי בשנית ואני נאנחתי.

"אז מה עשית?" שאלתי אותה בכדי להעביר נושא. בזמן שהיא סיפרה לי שהיא החליטה שזה פשוט לא בשבילה, מהסיבה הפשוטה שהיא שברה והפילה יותר מידי דברים, מצאתי את הגלידה האהובה עליי.

ריבת חלב.

"למה שלא תמשיכי עם לימודי האופנה שלך?" שאלתי אותה בידיעה שנחזור אל הנושא של אנדרו. "הוא היה רוצה שתמשיכי ותגשימי את עצמך." אמרתי והיא מילמלה שאני כנראה צודקת. כשפניתי ללכת אל הקופה, התנגשתי במישהי. 

"אני מצטערת." היא אמרה ואז כשראתה את פניי, היא קראה בשמי. "איך את יודעת איך קוראים לי?" שאלתי אותה בבלבול והיא חייכה מעט בביישנות. "מצטערת, לא הצגתי את עצמי. אני בלייק." היא אמרה ואני פערתי את עיניי. "בלייק?" שאלתי והיא הנהנה. 

"בלייק?!" ליז צווחה הישר אל תוך עור התוף שבאוזני. "אני אחזור אלייך." פניתי לליז וניתקתי את השיחה, מחזירה את הפלאפון אל כיס הג'ינס. 

הבטתי בה ובחנתי אותה; גובהה היה גבוה מהממוצע או לפחות ממני, גופה היה מעוצב, שיערה היה בלונדיני ועיניה היו בצבע חום-ענברי. "נחמד להכיר אותך סוף סוף." אמרתי בחיוך והוספתי: "ג'יי ג'יי מדבר עלייך לא מעט." 

היא חייכה ובדיוק באותו הרגע הפלאפון שלי רטט בכיס האחורי של הג'ינס שלי."רק מדברים על החמור והוא צץ." אמרתי ועניתי לשיחתו בזמן שהיא גיחכה. "כן ג'יי ג'יי?" אמרתי ובלייק חייכה כשקראתי בשמו. "הכל בסדר? כמה זמן לוקח להביא גלידה?" הוא רטן בסוף המשפט, מוציא ממני גיחוך. "שילמתי על הקניות והעמסתי הכל על הרכב, ככה שתצטרכי למהר לפני שאני אשאיר אותך במחלקת הקפואים." הוא הוסיף ואני גלגלתי את עיניי ומילמלתי לעברו 'תודה'. 

"נתקלתי, תרתי משמע, בבלייק." אמרתי והוא השתתק. "תמסרי לה ד"ש...?" הוא אמר לבסוף ואני שיניתי את נוסח ההודעה שלו ומסרתי לה ש: "ג'יי ג'יי שולח לך דרישת שלום חמה ונשיקות."

היא הסמיקה ומסרה את אותו הדבר. לאחר מכן, ניתקתי את השיחה ולאחר כמה דקות אחדות, בלייק ואני פנינו לדרכינו.

*

מבטיחה להחזיר את אד בפרק הבא.
בתקווה שהוא יעלה ביום ראשון.

DANGEROUS LOVEजहाँ कहानियाँ रहती हैं। अभी खोजें