פרק 41:
קרן אור השמש המציקה חדרה אל חדרי, גורמת לי לפקוח את עיניי, יחד עם משב רוח קריר המצמרר את גופי. בעודי מנסה לפקוח את עיניי המנומנמות, הרגשתי יד עוטפת את בטני. קמתי במהירות ובחדות והתיישבתי על המיטה. הוא הסתובב אל הצד השני והמשיך לישון. שפשפתי את עיניי בכדי לראות אותו עומד בפתח הדלת שבחדרי, נשען על קורתה.
"כמה זמן אתה עומד כאן?" שאלתי את השאלה הראשונה שעלתה לראשי, לאחר ששתקנו לפרק זמן ארוך. הוא עמד שם בשילוב ידיים ועיניים כהות. "זה משנה?" הוא אמר בקול עמוק וטעון. "כמה דקות טובות." הוא ענה לשאלתי וחזר לשתוק.
שיערו היה רטוב מעט ונפל על חלקו העליון של פניו. בטח ירד גשם כשהיה בדרכו לכאן.
"נראה לי שאני אלך." הוא אמר מתנתק מהקורה. "אני לא רוצה להפריע, חלילה." הוא הוסיף במבט יוקד מעביר את עיניו אל בריאן ובחזרה אליי. הוא יצא מחדרי ולאחר מספר שניות ספורות, דלת הבית נטרקה בחוזקה, מקפיצה אותי ממקומי ונדמה שגם הרעידה את כל הבית.
העברתי את מבטי אל בריאן השוכב לצידי מתחת לאותה השמיכה.
שיט.
קמתי בחדות מהמיטה, צחצחתי את שיניי, נעלתי נעליים ויצאתי מהבית. רצתי במורד המדרגות ויצאתי מהבניין. כשראיתי את דמותו מתרחקת באופק, החלתי לרוץ אחריו. "אדריאן!" צעקתי לעברו בכדי שיעצור, אך הוא המשיך ללכת.
"לעזאזל אדריאן, תעצור! אני לא בכושר!" צעקתי והוא נעצר.
חה, הוא בטח צוחק עלייך.
התקדמתי לעברו לאט וכשהייתי במרחק של מטר ממנו, נעצרתי. "זה לא מה שאתה חושב." אמרתי את הקלישאה הנוראית מכל. "לא קרה כלום." הוספתי במהירות והוא גיחך. ושתק. הוא חזר לשתוק. "תגיד משהו." הפצרתי בו בייאוש כשלא עשה דבר חוץ מלשתוק.
"מה את רוצה שאני אגיד?" הוא שאל מצמצם את עיניו כשלסתו חשוקה. "אני לא מבין אותך." הוא אמר בייאוש. "הלכת לישון עם גבר אחר." הוא הוסיף בגיחוך מריר, אחד כזה שלא מאמין. "זה לא ככה." אמרתי והוא תפס בשערות ראשו ומשך אותן לאחור. "ככה איך?" הוא צעק עליי. "היית איתי, אמרתי לך שאנחנו זוג ואז הלכת לישון עם מישהו אחר. ועוד אחד שיש לו רגשות כלפייך." הוא הטיח בי כשהוא לא מסיר את המבט היוקד שלו מעיניי.
"אז בפעם הבאה תהיה ברור יותר. לא אמרת שאנחנו זוג, אמרת שאתה חושב שאנחנו זוג." התחכמתי וידעתי שאני רק מעצבנת אותו יותר. "וחוץ מזה, על מה אתה מדבר? אין לו רגשות כלפיי." שאלתי מבולבלת.
"תעשי לי טובה." הוא ירק לעברי. "שכחת את הקטע בו הוא התחיל איתך ויצא איתך לדייט." הוא ציין וצחק. "את בטוחה שהוא לא מעוניין בך?" הוא אמר, מרים גבה כשהוא מתקרב אליי, והפעם היה תורי לשתוק.
"ככה חשבתי." הוא אמר והתכוון ללכת, אך אחזתי בידו ועצרתי בעדו.
"זה לא ככה יותר. אנחנו רק חברים טובים, זה הכל." אמרתי, מתקרבת אליו ומנסה להרגיע אותו בעודי מלטפת את פניו. "וגם אם הוא מעוניין בי, אני לא מעוניינת בו." הוספתי והוא נאנח.
"אני לא רוצה לריב איתך." אמרתי בשקט ונשקתי ללחיו. הוא נאנח בכבדות וכרך את ידיו מסביבי.
"אני יודע, גם אני לא." הוא ציין והוסיף: "ואני יודע שבטח פעלת מתמימות או טוב לב, אבל את מבינה איך זה מצטייר מהצד שלי?"
הרמתי את ראשי מהחזה שלו והבטתי בעיניו באפורות. הן עדיין היו סוערות, אך כמות מזערית של רוגע פקדה גם היא מקום בים הסוער שבתוך עיניו.
"אני מבינה שטעיתי, אני מצטערת." אמרתי והוא חייך. "אני מבטיחה שבפעם הבאה-"
"לא תהיה פעם הבאה, כי אם זה יקרה, אני אחתוך לו את ה-" הוא קטע אותי ואני קטעתי אותו בחזרה כשאני חוסמת את פיו בעזרת ידי. "מובן." ציינתי מהנהנת.
הוא חיבק אותי ארוכות ונשק לקדקוד ראשי.
"שלא תחשוב שלא ראיתי שצחקת עליי." הודעתי לו כשאני מתחפרת בתוך חיבוקו, כך שאני חשה בגופו רוטט למנגינת צחוקו.
*
פרק קצר, אני יודעת. ):
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
