פרק 44:
הגשם הוטח בחוזקה על גופי בעודי רצה אל ביתה של ליז עם מטרייה שמתקפלת ואינה עושה את עבודתה.
תמיד שנאתי אותן.
"אני בדרך ליז, אני מבטיחה." עניתי כשהיא התקשרה לשאול היכן אני נמצאת בדיוק כשעליתי במדרגות בניינה. "את רוצה שאבוא לאסוף אותך?" היא שאלה בדאגה ואני גיחכתי ודפקתי על דלת ביתה.
כשהיא פתחה את הדלת, היא משכה אותי פנימה אל הבית החמים. "תביאי את התיק, אני אשים אותו בחדר שלי." היא אמרה והודיתי לה על המחווה בזמן שאני מורידה המעיל שלי ותולה אותו על המתלה.
*
התיישבנו על הספה, כשנשמע קולה החלוש של הטלוויזיה ברקע ובידינו ספלי תה חמים. "ליז?" קראתי בשמה בקול שכמעט ולא נשמע בחלל החדר. "כן?" היא שאלה והפנתה את ראשה אליי, בעודה נושפת מעט על המשקה החם ולוגמת ממנו. "איך היית מגיבה אם הייתי אומרת לך ש..." התחלתי לומר וגרוני הרגיש יבש כל כך שהצטרכתי להפסיק וללגום מהספל החם.
"אני בזוגיות." הוספתי בחשש. השתיקה בחדר נמשכה במשך כמה שניות. "מה?" היא שאלה ואני הבטתי בעיניה. לא ידעתי איך לפענח את משמעות המבט שהיא עטתה על פנייה.
"אני עם אדריאן." הסברתי וחיכיתי לתגובתה. בהתחלה פיה היה פעור במעט, אך מהר מאוד הוא הפך לחיוך רחב. היא הניחה את הספל על השולחן וכך גם אני בכדי שנוכל לחבק אחת את השנייה. היא עטפה את זרועותיה סביבי ונשימת הקלה שהייתה כלואה בתוכי השתחררה לה.
בעודי מחבקת אותה ראיתי את תמונתו של אחיה על המזנון שעליו עמדה הטלוויזיה וליבי נצבט בכאב.
היא ניתקה ממני והעבירה את מבטה משלי אל המזנון. "לאלי..." היא נאנחה. "יום ההולדת שלו מתקרב בענק." גיחכתי במרירות והשפלתי את ראשי. "ואני בזוגיות חדשה." הוספתי במעין אכזבה עצמית, לוקחת את הספל ולוגמת מעט.
"את צריכה לשחרר ממנו." היא אמרה מפתיעה אותי לחלוטין.
"כבר אמרתי לך שאני בטוחה שהוא מאושר שטוב לך. זה כל מה שהוא רצה עבורך, שתהיי מאושרת." היא הוסיפה כשדמעה יורדת מעינה והיא ממהרת למחות אותה. "איך את יודעת שאני מאושרת?" שאלתי אותה והיא ענתה: "את לא היית נכנסת לזה, אם לא היית מרגישה ככה. אני מכירה אותך."
"את חושבת שהכאב אי פעם יעלם?" שאלתי אותה והיא הנידה בחד משמעיות בראשה. "לא, אבל הוא ידעך קצת. הוא תמיד יהיה קיים." היא הסבירה את עצמה ואני הנהנתי מביטה אל תוך עיניה.
"ג'ייקוב היה כאן היום." היא אמרה וגבותיי הורמו באופן אוטומטי. "הוא נפרד מבלייק." היא הוסיפה ושתקה כשעל פנייה מבט בלתי ניתן לפענוח, אך ברור שהייתה בסערת רגשות, גם אם לא היה ניתן להבחין בכך בעזרת הבעת פנייה. "ו...?" חיכיתי שהיא תמשיך, אך כתגובה קיבלתי משיכת כתפיים קלה בעוד היא לוגמת מעט מהמשקה החם.
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
