•פרק 17-המבורגר•

4.5K 149 17
                                    

°נקודת מבט אריק°
עלמה. אני נשאר עם עלמה במשך כל הלילה.
אני לא יודע איך לתפקד כשאני נמצא לידה,מאז אותו היום בים.
אני השתניתי והפכתי להיות מישהו אחר,אני אפילו לא מזהה את עצמי.
אני כל כך מתבייש במה שהייתי אבל אני חוזר לעצמי,אני חייב.
אני גם חייב להתנצל בפני עלמה,אבל איך אני מתכוון להגיד לה את זה? היא פאקינג לא זוכרת שום דבר ממה שקרה,אינעל העולם איך הכל מתפקשש ככה בשנייה?!

הגעתי לדלת,הסדרתי את הנשימות שלי לאט לאט ופתחתי את הדלת לאט,בזהירות ובשקט,הכל כדי לא להעיר את עלמה שלי.
אני כל הזמן קורא לה עלמה שלי,אבל היא לא שלי,היא הכי רחוקה מזה,לפחות ככה אני חושב,וזה זין.
הנחתי את התיק על הרצפה והתיישבתי על הכיסא שליד המיטה שלה.
היא נראית כל כך שלווה ורגועה כשהיא ישנה,היא באמת הדבר הכי יפה שראיתי,גם עם כל הדברים המזדיינים האלה על הפנים שלה,היא עדיין הדבר הכי יפה שאני אי פעם ראיתי וזה משגע אותי שהיא לא שלי. זה מחרפן אותי כל פעם מחדש שאני חושב על זה.

פתחתי את הטלפון שלי ונכנסתי לאינסטגרם,אין לי משהו יותר טוב לעשות בתכלס. עניתי לחלק מההודעות ששלחו לי,זה היה קשה אבל הצלחתי. השעה רק שתיים. כל שעה פה עוברת כמו נצח ואני רוצה למות. אני שונא בתי חולים בקטע קשה,כל פעם שאני נמצא כאן מוות זה הדבר הראשון שעולה לי לראש ואני שונא כל מחשבה אפשרית על מוות,זה מקום נוראי בקיצור.

פתאום הטלפון שלי צלצל,יופי מטומטם לא שמת אותו על שקט.
מהר עניתי מבלי אפילו לראות מי התקשר,הייתי חייב להשתיק את הצלצול.
״הלו״ אמרתי בלחש כשעניתי לשיחה וקמתי מהכיסא מתקדם לצד החדר.
״איך היא?״ שאלו מהצד השני של הטלפון,ישר זיהיתי שזה כריסטופר.
״כריס היא בסדר. אני איתה כאן והיא ישנה. אם היה קורה משהו הייתי מתקשר אליך אל תדאג אתה תהיה הראשון לדעת במידה ויקרה משהו.
עכשיו תזיז את התחת שלך ותלך לישון אם אתה רוצה עוד לחזור לכאן בבוקר עירני״ אמרתי
״טוב,ושוב תודה אחי הצלת אותנו״ הוא אמר
״שטויות זה בסדר״ אמרתי
״יאללה ביי״ הוא אמר
״ביי לילה טוב״ אמרתי וניתקתי את הטלפון.

הסתובבתי כדי לחזור לשבת על הכיסא ליד המיטה והופתעתי לגלות שעלמה ערה.
״סליחה שהערתי אותך״ אמרתי בחיוך מתנצל והתיישבתי על הכיסא שליד המיטה שלה,שוב.
״לא זה בסדר״ היא אמרה ״תחזרי לישון את צריכה לנוח״ אמרתי ״לא אני רעבה״ היא אמרה ״האוכל פה זוועה ואני ממש לא מתכוונת לאכול איזה חטיף אנרגיה. אני רוצה וצריכה אוכל״ היא אמרה ״מאיפה אני אביא לך אוכל שבאמת אכיל עכשיו?״ שאלתי,מאיפה היא מצפה שאני אקריץ לה פתאום אוכל? מאלוהים?
״לא יודעת אבל אני ממש רעבה״ היא אמרה זעופת פנים ״טוב רק אל תהרגי אותי עם המבט הזה״ אמרתי ״אני אתקשר להזמין לך אוכל״ אמרתי,אני לא מאמין שאני באמת מזמין לבית חולים אוכל.
״המבורגר״ היא אמרה ״טוב״ אמרתי והתקשרתי לעשות משלוח.

MALA MÍAWhere stories live. Discover now