°נקודת מבט אריק°
״שמעת איזו תאונה מטורפת הייתה?״ כריס שאל ״איזו תאונה?״ שאלתי ״הייתה כתבה״ הוא השיב ״איפה?״ שאלתי ״איפה הכתבה או איפה הייתה התאונה?״ הוא שאל ״איפה הייתה התאונה״ השבתי ״אחד הכבישים הראשיים בקובה, נהג משאית איבד שליטה והתנגש ברכב״ הוא הסביר.
תאונה קשה, כמו התאונה שעלמה עברה עם אורי.
״תאונה קש-..״ צלצול הטלפון קטע אותי מלהמשיך ״חכה שנייה״ אמרתי לכריס מוציא את הטלפון מהכיס ועונה לשיחת טלפון מאמא שלי.
״אה אמא״ עניתי לשיחה
״אני צריכה שתשב״ היא אמרה וקולה רעד. יש לי הרגשה שמשהו מסריח קורה פה.
״מה קרה?״ שאלתי מתחיל להילחץ
״תשב קודם ואז״ היא אמרה והתיישבתי מנסה להרגיע את עצמי.
״שמעת על התאונה?״ היא שאלה והסתכלתי על כריס
״כן בדיוק כריס פה סיפר לי״ אמרתי
״אני מצטערת אריק״ היא אמרה. על מה היא מצטערת? מה הולך פה לעזאזל? למה אף אחד לא מספר לי כלום.
״על מה את מצטערת?״ שאלתי
״איתמר ועלמה היו ברכב שהמשאית התנגשה בו״ היא אמרה בצער וראיתי שחור.
ניתקתי את השיחה והעפתי את הטלפון על דלת החדר, מתחיל לבכות כמו איזו כוסית. אני לא בן אדם שבוכה בדרך כלל, אני אף פעם לא בוכה. אבל ברגע שהאישה שלי בסכנת חיים אני אשבר.
והנה, נשברתי.
התחלתי להפוך את כל המצעים של המיטה, לשבור דברים, לצעוק כמו איזה מטורף. בחיים שלי לא התנהגתי ככה, בחיים שלי. אף אחד אף פעם לא ראה אותי במצב כזה רגיש לעזאזל.
״וואו וואו וואו״ כריס אמר מושיב על המיטה ״עלמה״ היה הדבר היחידי שהצלחתי להוציא מהפה ״מה איתה?״ הוא שאל ולא הייתי מסוגל להוציא עוד מילים שאני יודע שאני אתחרט שאמרתי.
״שיט״ הוא אמר מחבק אותי בעודי עוצר כמה שאני יכול את הדמעות שלי. אני לא אוהב לבכות ובטח שלא מדברים כאלה.
אני תמיד מרגיש חלש וחשוף שאני בוכה, ואני לא אוהב את ההרגשה הזאת. אני מתעב אותה למען האמת..
״היא ואיתמר״ אמרתי מנסה להסדיר את נשימותיי כמו שצריך.
״אני חייב לטוס לשם חזרה״ אמרתי קם מהמיטה, לוקח את המזוודה ומכניס לשם כמה בגדים ונעליים. ״אתה רוצה שאני אבוא איתך?״ הוא שאל ״לא, לא תישאר פה זה בסדר״ אמרתי סוגר את המזוודה.
עשיתי את זה הכי מהר שאני יכול.
פתחתי את הטלפון מזמין לי כרטיס טיסה, ומחליף לבגדים אחרים ונוחים יותר. ״סגרת?״ כריס שאל ״כן״ אמרתי ״אבל זה עוד שעתיים״ אמרתי זורק את הטלפון על המיטה בעצבים. אני רוצה למות, אין טיסות יותר מוקדמות איזה זין.
