את תחילת הפרק כבר קראתם, אז סליחה על זה. זה סוף הפרק הקודם, והגעתי למסקנה שיותר מתאים לפתוח איתו את החלק הנוכחי.בכל אופן, קרדיט לג'יי קיי רולינג על ההשראה לפרק הזה. בקרוב תבינו למה.
-------
רוח קרירה מדגדגת את ערפי ומותירה אחריה עור ברווז. החשכה כבר ירדה, ואין סימן למיועדים אחרים בשטח. לא שזה גורם לנו להיות פחות דרוכים. התנחלנו בצלה של קרן השפע, וכבר שעות ארוכות שאנחנו מנהלים סבבי שמירות, בזמן שהאחד ישן - השני מגן.
לאף אחד מאיתנו לא הזיקו שעות שינה.
תומס מנחרר, ומושיט אצבעות מעוקלות לטפרים לגרש את יצירי דמיונו. את השדים שלו.
אם לו קשה לישון, שינתי הייתה טרופה פי כמה וכמה. פני הגופה של אית'ן חזרו והבליחו במוחי, חודרות לחלומותי.
אני לא מתחרטת על המוות שלו. אני פשוט עצובה.
תומס מזדקף באחת, ומתנשף בכבדות. הוא ממצמץ בניסיון לגרש את קורי השינה מעיניו ומתמתח. "אני חושב," הוא מפהק. "שאני בחיים לא אצליח לישון אחרי הזירה הזאת."
אחרי הזירה. הוא חושב שהוא ינצח?
כשחושבים על זה, הסיכויים לגמרי לטובתו. נותרנו רק שבעה מיועדים, ואני לא יודעת מה הייתרונות הפיזיים של כל אחד מהאחרים. אבל אני זוכרת שראיתי במרכז האימונים כמה בני שתיים-עשרה ושלוש-עשרה שפניהם עוד לא הופיעו בשמי הלילה. הסיכון הגדול ביותר של תומס, עד כמה שאני יודעת, הוא אלודי.
קול שריקה חד נשמע, וקוטע את מחשבותי. אבן קטנה נופלת מהשמיים, ובעקבותיה עוד עשרה. ועוד עשרים.
עלו עלינו.
האבנים מומטרות עלינו כמו גשם, ותומס מתחיל לברוח כדי לחפש מחסה בתוך קרן השפע. ונושט אותי. כמה לא מפתיע. אני מנסה לטפס אחריו, אבל עם הרגל השבורה זה בלתי אפשרי. במקום זה אני מספיקה לגרור את עצמי אל מתחת לעיקול הקרן, רגע לפני שהאבנים פוגעות בקרקע.
האבנים פוגשות בקרן במטח של נקישות מתכתיות, ומשם אל הקרקע. אחת מהן נוחתת ממש לידי; היא נוצצת במעין ברק מוזר, כאילו קרן אור פגשה בה. רק שהשמש כבר שקעה, אז זה לא ממש הגיוני. אני מושיטה יד לעברה ומרימה אותה בזהירות, בוחנת את פני השטח החלקלקים שלה. היא ארוכה, מתכתית ודקה, ונגמרת בחוד קהה, טיפה עגלגל. אני מתנשפת.
קליע. קליע של אקדח. או של רובה, כי אף פעם לא הבנתי את ההבדל. לא שזה משנה, עם כל אחד מהם אפשר להרוג בקלות ועם סיכון מופחת.
מה הולך פה?
שריקות נוספות נשמעות מהשמיים, והפעם לא מפסיקות. לא הגיוני שמיועדים משליכים עלינו את ה... קליעים הללו. הם רבים מדי, ונופלים היישר משמי הלילה זרועי הכוכבים. מה שאומר שקברניטי המשחק הם אלו שאחראיים למתקפה הזו, אלא אם יש גורם שלישי שאני לא יודעת עליו. עד מהרה הקרקע מכוסה תחמושת בוהקת עד גובה הקרסוליים.
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
