זה נגמר בחץ אחד ויחיד מכיוונו של אית'ן.
"רוץ!" אני צורחת כשהאייל מתנפל עלינו בדהרה, לשון הנחש הירוקה שלו שלופה בכוננות להכשה. אית'ן פותח במנוסה, אך ברגע שאני מנסה ללכת בעקבותיו אני כושלת ונופלת ארצה. כמעט שכחתי שהרגל שלי נפוחה ודואבת מאז הנפילה הקשה מהעץ. אני מסתובבת וצורחת לעזרה, אבל אית'ן ממשיך לרוץ. עוזב אותי.
אני מבינה שהוא כבר לא יחזור. שהוא ישאיר אותי לבד להתמודד עם הטציה. לא מעניין אותו אם אחיה או אמות. אמרתי לו בפירוש שלא אנצח, אז שלא יטרח לנסות להגן עלי. נראה שהוא הגדיל ראש ולקח את הבקשה שלי רחוק יותר מכפי שקיוויתי.
אני לא רוצה למות.
הצעדים הכבדים קרובים יותר מאי פעם. הטציה מתקרב במעין חן, מצמצם את הפער. הפרווה הזהובה החלקה שלו זוהרת באור השמש הרך, עיניו האדומות רושפות אש יפהפייה והנחש הפורץ מפיו מוסיף עוד ממד ליופי המוזר והמהפנט שבו. הוא לא נראה מאיים... לא באמת. אבל מי כמוני יודע מה מסתתר מאחורי הפנים התמימות הללו.
צעדיו מאטים והאייל כורע מולי במעין ברכת שלום. הנחש מתפתל, מסתחרר, מתקרב. אני רוכנת קדימה בעיניים עצומות, ליבי דוהר וזיעה קרה מכסה את מצחי, מתכוננת לקראת המכה -
שום דבר לא מכין אותי לגל השריפה שמכה בי. אני שוכבת על הקרקע, משותקת, כל גופי מפרכס בייסורים. הכל מיטשטש, נמחק. אני לא רואה דבר מעבר לכאב-עצמו, דבר אינו פורץ את מסכת הכאבים המלובנים המסתחררת סביבי. ככה זה למות? האם הכאב אי פעם יפסיק?
הכאב יפסיק, כן.
הוא נפסק.
עיני נפקחות בהיסוס, ומילה אחת בלבד מצליחה להתגבש על שפתי. "ירוק?"
"לא תמצאי כאן גראס, מתוקה." הקול מקפיץ אותי.
"אית'ן?" אני קוראת בהפתעה. "גם אתה מת?"
"כן, בטח. אין סמים בגן עדן." הוא אומר בטון משועשע.
"אתה יודע למה התכוונתי." אני נושפת ומביטה באדמה בגועל. "למה הכל מכוסה רפש ירוק?" ואז עיני נוחתות על גופת האייל המשופד בחץ ארוך וזהוב, זהוב כמו שיערו של אית'ן. המוגלה מפעפעת ממנו ונספגת אל תוך הבגדים שלי. כל טיפה שנוגעת בעורי החשוף שורפת לרגע, והכאב נעלם כעבור שניות אחדות. "רגע, אני לא מתה?"
"כל הכבוד על האבחנה הדקה."
"לא עזבת אותי." אני בולעת רוק בניסיון להעלים את הגוש שעולה בגרוני. איך יכולתי להעלות בדעתי שהוא יעשה לי דבר כזה? מחשבה נוספת עולה בראשי. מה אני אעשה אם הוא ימות? אני דוחקת את המחשבה המיותרת לירכתי מוחי.
"אני אהיה כאן עד שתמותי," הוא פולט, ואז כנראה קולט שהוא לא היה מאוד רגיש, ואולי אפילו חסר טקט. "הממ, זאת אומרת - "
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
