אני נושמת עמוק ונכנסת לגליל הזכוכית.
לגופי מעיל חורף עבה, סוודר, חולצה ומגפיים גבוהים שלתוכם תחובים מכנסיים ארוכים מאריג גס. הבגדים האלו בהחלט יגנו מרוב תנאי מזג האוויר, מעולה.
זהו זה. לטוב או לרע, עכשיו הכל יגמר.
משטח המתכת מתחיל להתרומם ואני נאלצת לעצום עיניים בחוזקה כדי להתגונן מפני הרוח הצולפת. אחרי כמה שניות אני מצליחה להוריד את הידיים מהפנים ולסרוק את הזירה.
לבן. הכל לבן, מושלג, חסר צבע. עיני משוטטות, מחפשות אחר קרן השפע, אבל אני לא רואה מטר קדימה. אפילו את המיועד שלידי אני לא רואה בבירור, הוא נראה כמו צללית מטושטשת בערפל הכבד.
בין יללות הרוח אני חושבת, איך אני אשמע את הגונג? אני דוחפת את המחשבה לירכתי מוחי ומתרכזת בזירה. אט אט הערפל נסוג וגבעה ענקית מכוסה עצים עבים צצה בין ענני הסערה. אבל אני עדיין לא רואה את קרן השפע.
קולות עמומים מהדהדים בעמק המושלג, בלתי מפוענחים, אבל אני מנחשת שזה קלאודיוס טמפלסמית, מכריז על פתיחת משחקי הרעב השבעים ושישה.
הרוח נעצרת בפתאומיות ולפתע נשמע קול גונג רועם. האינסטינקטים שלי מתעוררים מיד ואני יוצאת מהמצב הקפוא והמעורפל שלי. אני מזנקת ממשטח המתכת ומנסה לרוץ, או לפחות לזוז כמה סנטימטרים קדימה בלי שהרוח תעיף אותי כמה מטרים לאחור על כל צעד שאני עושה בשלג שמגיע לי עד הברך.
לפחות המעיל החם והבד המחוספס של המכנסיים מספקים לי הגנה. קצב ההתקדמות שלי איטי אבל עקבי, ועד מהרה אני מתחילה לטפס על הגבעה, קוברת את הידיים עמוק בשלג, מנסה נואשות לחפש מאחז - אולי אבן או שורש.
את תראי טוב יותר את הזירה מלמעלה, לוסי, אני מנסה לשכנע את עצמי, את תוכלי לאתר את קרן השפע.
כל העולם נמחק מבחינתי, אני מתרכזת בטיפוס ועוצרת מדי פעם רק כדי להניע את שרירי פני הקפואים.
עד מהרה גופי מאבד תחושה ומתכסה זיעה קרה. אני מתמקדת בקצב הסדיר של הטיפוס.
שמאל, ימין, שמאל, ימין, לאחוז, למשוך, לשחרר, להתקדם.
ניצוץ זהוב בין העצים הצפופים מושך את מבטי ואני מצמצמת את עיני כנגד הרוח.
קרן השפע.
גופי נטען אנרגיות מחודשות וקצב הטיפוס שלי מאיץ. ככל שאגיע לשם מוקדם יותר, ככה יהיו פחות סיכויים שאשתתף במרחץ הדמים הראשוני, ובהתאם לכך סיכויים מרביים שאשיג נשק טוב ואולי אפילו קצת אספקה.
גופי נדחק בין העצים בכוחות אחרונים ואני משליכה את עצמי על הקרן הבוהקת, הפריט היחיד בכל האזור שלא מכוסה שלג. אולי בגלל שהיא חלקה ומבריקה כל כך.
אני מועדת על חפץ קבור בשלג, מתכופפת ומרימה אותו, מנערת אותו משבבי הקרח שדבקו בו.
זה תיק עור פשוט בגודל בינוני, אין לי זמן לבדוק מה יש בתוכו אז אני נגררת בשלג בחיפוש אחר כלי נשק, כל כלי נשק, שאוכל להשתמש בו.
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
