אור השמש שוטף את חדרי ואני פוקחת עיניים במהירות. ראייתי מיטשטשת ואירועי האתמול מציפים אותי ללא הקדמות מיותרות.
האסיף... תומס.. אוכפי השקט...
אני עוצמת את עיני כמו כדי להעלים את המראות מתודעתי אבל הזכרונות ממשיכים לתקוף אותי.
אני לא אתן לתומס למות. זה לא מגיע לו. זה לא מגיע לאף אחד, אבל במיוחד לא לו.
אם אני לא אצא מהזירה בחיים, אני אדאג שהוא זה שיצא משם ויזכה בחיים טובים מלאי עושר.
מישהו דופק בדלת וקוטע את רצף מחשבותי אז אני ממהרת להתכסות בחלוק ופותחת אותה בזהירות.
"היי..." אני ממלמלת אבל לא מספיקה לגמור את המשפט כי הדלת נפתחת לרווחה ופורצים לחדרי שלושה אנשי קפיטול טיפוסיים - צבעוניים, מקועקעים ועליזים.
הם מחבקים אותי בתורות ומציגים את עצמם בתור צוות ההכנה שלי. לגבוה הבלונדיני עם הלשון המפוצלת קוראים ויקטור, לנמוכה השמנמנה עם השפתיים האדומות והקעקועים הכחלכלים קוראים אניה, ולגבר כחול העור קוראים איליי.
הם מתגודדים סביבי בהתלהבות ולא מפסיקים להחמיא לי על הטיפוח המושלם שלי ואני לא יכולה שלא לחייך. הם קצת מזכירים לי את ילדותי בבית של סבא, עם צוותי ההכנה והסטייליסטים המקסימים.
אניה פושטת את חלוקי ומתחילה להסיר שיער בלתי נראה מכל גופי בעוד איליי מספר את שיערי בתספורת מדורגת ומחזיר את שיערי לצבע הברונזה הטבעי שלו, כנראה כדי להשאיר לו יד חופשית בכל הנוגע לתספורת, וויקטור מאפר את פני בעדינות, ותוך כדי כך הם לא מפסיקים לצחוק ולפטפט בהתלהבות.
כשהם מגיעים לתוצאה שקיוו לה הם נושקים ללחיי ונחפזים החוצה. עכשיו כנראה יכנס הסטייליסט שלי.
ואכן, הדלת נפתחת בשנית ולרגע אני לא מאמינה למראה עיני. אני מחכה שיסגור את הדלת וקופצת עליו בחיבוקים.
"קרטר! כל כך התגעגעתי!" אני מתנשפת, ולא מפסיקה לחייך, עד שאני מבינה שאולי הוא לא שמח לראות אותי כמו שאני שמחה לראות אותו.
אני מרימה את עיני ומבטי ננעל על מבטו. לרגע פניו נשארות אטומות ואז ואז עיניו הסגולות נוצצות בעצב עמוק. "גם אני התגעגעתי," הוא אומר, אבל אני רואה שקשה לו לחשוב על זה שיאבד אותי. הוא כנראה מבין שהוא לא תורם במיוחד למורל הקבוצתי ומעלה חיוך מהוסס על הפנים. "לא ראיתי אותך הרבה זמן, אני כל כך שמח לראות אותך שוב!"
זה נכון, באבעת החודשים האחרונים הייתי במחוז שתיים עשרה ומאוד התגעגעתי לסטייליסט שלי. תמיד הייתי כמו בת מבחינתו, אז אני מניחה שקשה לו לפחות כמוני עם העובדה שאני נשלחת לזירה.
קרטר תמיד היה הסטייליסט האהוב עלי בגלל החוש המדהים שלו לאופנה והזיק היצירתי המיוחד שלו. בזכותו תמיד הגעתי לבית הספר בשיא הסטייל.
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
ספרות חובבים#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
