צוות ההכנה שלי מעיר אותי, ומזרז אותי להתקלח ולהתארגן לארוחת הבוקר.
כשאני מגיעה לחדר האוכל מחכים לי כבר קטניס, היימיטץ' אברנתי - המדריכים שלנו - וצ'אק.
אני מתיישבת בכבדות על הכיסא שלצידו של צ'אק ומתחילה לגרוף אוכל לצלחת.
"הסטייליסט שלך נעלם," אומרת לי קטניס. "את יודעת על זה משהו?"
"איך אני אדע?" אני מתיזה. "אני הבייביסיטר שלו?" אני משפדת פנקייק על המזלג ולוקחת ממנו נגיסה ענקית. צ'אק פולט צחקוק ומשתתק מיד.
קטניס סורקת אותי במבטה כמנסה לקרוא אותי, ואני משיבה לה מבט בתמימות.
"אז ג'נביב תצטרך לדאוג לשניכם."
צ'אק גונח ואני שואלת, "מי זאת ג'נביב?"
"הסטייליסטית שלי," עונה צ'אק ופונה אל קטניס, "אי אפשר למצוא לה מחליף?"
היימיטץ' מתערב, "אתה תשתוק ותעשה מה שאומרים לך, ילד."
צ'אק מרים ידיים. "בסדר, בסדר," הוא אומר בפה מלא ועוצר לרגע לבלוע. "בקשר להדרכה, למה פיטה מלארק לא מדריך אותנו?"
קטניס מחייכת חיוך קטן. "הוא עסוק מדי בענייני המדינה. הוא בכל זאת הנשיא הבא, אין לו זמן למשחקים. הוא צריך לחוקק חוקי - "
היימיטץ' קוטע אותה. "אני בטוח שזה מעניין, אבל אם כבר אתם מדברים על הדרכה," הוא פונה אלי ואל צ'אק. "להדריך אתכם ביחד או בנפרד?"
"בנפרד," צ'אק אומר במהירות, לפני שאספיק לסתור אותו.
"אם ככה, קטניס תדריך את לוסי." אני נאנחת, היימיטץ' אמנם שיכור רוב הזמן ולא יזכה בפרסים לנחמדות, אבל הוא הצליח לעשות את הבלתי אפשרי והוציא שני מנצחים מהזירה בחיים.
מי יודע, אם הוא היה מפעיל עלי את קסמיו אולי אפילו אני הייתי מצליחה לשרוד. אני מנענעת את ראשי, לסלק את המחשבות. תקוות שוא לא יתרמו לי לכלום. "צ'אק אתה איתי. רדו למרכז האימונים ולאחר מכן אני וקטניס נדריך אתכם." הוא גומע מבקבוק היין וקם, טיפה מתנדנד על הרגליים.
בשעה עשר אנחנו כבר במרכז האימונים, לפנינו הגיעו רק המיועדים המייצגים את מחוז שמונה.
"היי צ'אק, מה שלומך?" קורא המיועד.
"אני בסדר, איך לא? להשתתף במשחקים זה חלום שמתגשם!" הוא עונה בחיוך, "אז, ברני, מי זאת היפהפייה לידך?"
אני מעיפה מבט במיועדת, היא באמת יפה, בלונדינית, גבוהה, עיניים כחולות.
"קליירי." הנערה אומרת. "אתה יודע, אתה יכול לשאול גם אותי," אבל היא בכל זאת מושיטה את ידה ללחיצה ומחייכת, צ'אק לוחץ אותה ושולח לה מבט פלרטטני. קליירי מגלגלת עיניים.
"אני לוס - " אני מנסה להתערב בשיחה אבל קוטעת את עצמי כי קליירי שולחת אלי מבט קריר וחוזרת לפטפט עם צ'אק וברני.
אני מסתובבת לעמדת הצמחים האכילים ומנסה להסתיר את העלבון והמבוכה. אבל זה היה ברור. מי ירצה לכרות איתי ברית? כל מי שיהיה בקרבתי בזירה יהווה מטרה מיידית עבור קברניטי המשחק.
אני משתהה כחצי שעה בתחנת הצמחים ולביינתיים מרכז האימונים הספיק להתמלא כמעט לגמרי. כל התחנות מלאות מיועדים משליכים חניתות ופיגיונות, יורים חצים, מדליקים אש ומתאבקים. רק העמדה שלי נשארת ריקה. כבר הספקתי ללמוד כעשרים סוגים שונים של צמחים אכילים אז אני מחליטה שזה מספיק ומתקדמת לעבר עמדת הירי.
אני רואה סוגים שונים של קשתות, בוחנת אותן ובוחרת באקראיות קשת שחורה מבריקה. אני שולפת חץ מאשפת החיצים ומנסה לדרוך אותו בקשת, מכוונת היטב למטרה, עוצמת עין אחת כדי למקד את הראייה, יורה ו... אני אפילו לא מחטיאה. החץ נופל לרצפה ליד רגלי ואני בועטת בו בתסכול.
כשרואים את קטניס יורה זה נראה כמעט קל. איך היא עושה את זה?
אני שוב מתמקמת ומנסה לירות, ושוב, החץ אפילו לא מזנק מהקשת. הוא פשוט צונח לרצפה.
אני מתייאשת וזורקת את הקשת הצידה. אין טעם.
במקום זה אני נוטלת פיגיון חד תער וקטלני. שוב, מכוונת, מתמקמת, מיידה, מחטיאה.
אני מנסה שוב ושוב, מפספסת את המטרה ולא מצליחה. אני מחליטה שאתאמן על זה מחר ועוברת לתחנת ההאבקות.
באמצע הדרך לעמדת ההיאבקות תומס צד את מבטי, ואני רצה אליו. בקושי זיהיתי אותו בלי השיער התכול שלו.
כשאני מתקרבת אליו מספיק כדי לחבק אותו, כדי לומר לו שאני מצטערת, הוא מסתובב אלי בפנים אטומות.
"מה?" תומס שואל. אני מחייכת בהיסוס ומניחה יד על זרועו. "תומס, זאת אני - "
זה קורה כל כך מהר שהרפלקסים שלי שוכחים להתעורר. האגרוף שלו נוחת במלוא העוצמה על האף שלי, ואני שומעת צליל קנאק עמום. הוא נשבר.
"אה, אופס. אסור לפגוע במיועדים אחרים, שכחתי." תומס צוחק ולידו אלודי - המיועדת השנייה שתיצג את מחוז אחת עשרה - מצטרפת לצחוקו ומתרוממת על קצות אצבעותיה לנשק אותו על לחייו. הם ביחד? אין מצב. "זה בסדר, היא תתמודד," היא מפנה אלי מבט מאיים. "היא תתמודד, נכון?"
אני מהנהנת וצועדת הרחק משם. אני ממש לא רוצה את אלודי צמאת הדם כאויבת בזירה. ההלם וההפתעה שלי דועכים והאף שלי מתחיל לפעום בכאב. דמעות נקוות בקצות עיני. למה הוא עשה את זה? איך הוא יכול? אחרי כל מה שעברנו יחד גם הוא מפנה לי עורף...?
מרחוק אני שומעת אותו קורא: "ושלא תתקרבי אלי שוב, משוגעת!" עוד צחקוקים.
אני רוצה ללכת ולהגיד למישהו, הרי הוא בכל זאת עבר על אחד החוקים היחידים של משחקי הרעב. אבל אני יודעת בדיוק כמוהו שהאגו שלי לא יאפשר לי. אני לא מסוגלת להראות שנפגעתי.
במקום זה אני מחליטה שאני אנקום בו. אולי אני לא אהיה מסוגלת להרוג אותו בעצמי, אבל אני אעשה הכל כדי שהוא יסבול. אני אעשה הכל כדי שיתן דין וחשבון על המעשים שלו.
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
