מפתיע שלא הצרחות הן שמעירות אותי, אלא החום.
עיני נפקחות ומתרוצצות במהירות כאחוזות תזזית, גופי קודח ונאבק באיבוד ההכרה המתקרב. ואז מפלחת את האוויר צרחה נוקבת שמגרשת את הערפול ששרר סביבי. אני קמה במהירות ופושטת את המעיל, ומייד אחריו את כל שאר השכבות שאני יכולה להוריד מבלי להישאר עירומה לגמרי. הבגדים צונחים סביבי בערימה מפוזרת ואני מתנשפת בהקלה רגעית. נראה שבמשך הלילה הטמפרטורה עלתה בחמישים מעלות לפחות. הפה שלי יבש ואני נזקקת נואשות למים. אני מתנפלת על התרמיל ובתנועה פראית חוטפת את הבקבוק ומתחילה לשתות.
עוד צרחה מקפיאת דם מנקבת את דממת היער. אני אוזרת אומץ ומוציאה את הראש מהמאורה, רק קצת. אם אתמול כל הזירה הייתה מכוסה שלג, היום יער צחיח ויבש, בלי שום זכר לקור ולקרח של אתמול. לבסוף אני מאתרת את מקור הצרחות. אני לא יודעת למה המראה של צ'אק הגוסס כל כך מדהים אותי, הרי דברים כאלו קורים בזירה. אבל אני חושבת שכשאני רואה אותו ככה, פצוע, חיוור ומדמם מחור פעור בבטנו, מתאמץ להחזיק את המעיים במקום, אני מצטערת על כך שהוא על סף מוות, שלא זכיתי להכיר אותו טוב יותר. אולי, בחיים אחרים, היינו יכולים להתיידד. למרות סלידתו הגלויה כלפי, הבחור נראה נחמד.
המיועדים ממחוז שמונה - ברני וקליירי - כורעים לצידו ועושים מאמצים כדי לעצור לו את הדימום. יש להם תחבושות, בטח מנותני חסות, והם עושים כמיטב יכולתם כדי לחבוש את בטנו.
"אני... לא יכול יותר..." הוא גונח ופולט צרחה נוספת.
"ששש..." מהסה אותו קליירי ומניחה יד על זרועו. "התמודדת עם זה מעולה מאתמול בבוקר. אתה לא תיתן לזה להרוג אותך, נכון?" עיניו של צ'אק מתחילות להיעצם, והיא סוטרת לפניו בחזקה. "נכון?" כנראה שהיה להם פחות מזל ממני בקרן השפע אם הם הגיעו למצב הזה.
גבה של קליירי מופנה אלי, וברני לא מסתכל לכיווני היות שהוא עסוק בחבישה של צ'אק, מטרה מושלמת.
אני מחפשת אבן חדה, אולי משהו שאני יכולה לפגוע איתו בקליירי, כיוון שאין לי חנית או כלי נשק שמשמש ממרחק, וגם אילו היה לי, לא הייתי יכולה להשמש בו כיוון שאני כושלת בכל מה שקשור לקליעה למטרה.
במרחק מטרים ספורים ממקום המחבוא שלי אני מאתרת סלע גדול מספיק כדי להרוג, אבל קטן מספיק כדי שאוכל לשאת אותו.
"עשי את זה," סבא לוחש במוחי. "עשי את זה בשבילי, תשרדי."
אני מתגנבת בצעדים חרישיים ככל האפשר לעבר חלוק האבן, כורעת ומרימה אותו בידי. צ'אק נאנק, ואני זוקפת את ראשי במהירות, חוששת שמא נתפסתי. צ'אק כנראה קולט את התזוזה החדה שלי ופוער עיניים. בכוחותיו האחרונים הוא מושך את ראשה של קליירי לעברו ולוחש משהו באוזנה, התותח יורה וידו צונחת אל הקרקע. ברני וקליירי מסתובבים במהירות בחרבות שלופות וסורקים את העצים בחיפוש אחר תוקף. אני מתכווצת ככל יכולתי מאחורי השיח. עכשיו אני רק צריכה לקוות שהם יחשבו שזאת סתם הזיית מוות של צ'אק. אבל הם ממשיכים לנוע בתיאום מושלם סביב קרחת היער וכששניהם בגבם אלי אני קופצת על ההזדמנות ומנסה לברוח אבל אז-
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
