אני שונה.
אם הייתם פוגשים בי ברחוב, לא הייתם שמים למשהו בלתי רגיל אצלי. אבל אם הייתם מחכים לחושך, ובדיוק באותו יום היה ירח מלא... הייתם מבינים.
אני לא זוכר מה קרה, הייתי רק בן חמש. הדבר היחידי שאני מצליח לזכור זה את זגוגיות החלון השבור, וכאב.
זה מה שנשאר לי, זיכרונות, צלקות, נשיכה ומפלצת שנמצאת בתוכי כל הזמן.
בירח המלא הראשון לאחר הנשיכה, לא הבנתי מה קורה לי. רגע אחד הייתי אני, רמוס לופין ואחר כך מפלצת.
ההורים שלי לא סיפרו לי מי עשה את זה, רק הסבירו, או ניסו להסביר, מה קורה לי.
מאותו יום לא היו לי חברים. לא יכולתי להבטיח שלא אפגע בהם בטעות, וגם אם לא, תמיד היה את הסוד הזה, מרחף מעליי כמו ענן שחור כבד, ומטיל עליי צל באופן תמידי. ידעתי שאם אספר להם הם יחשבו שאני מפלצת, וזה מה שאני בעצם, מפלצת. זאב בעור אדם.
YOU ARE READING
עד הירח וחזרה
Werewolfתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
