למחרת בבוקר היה לנו שיעור בתורת הצמחים, וסיכמנו שכל אחד יתלוש עלה של דודא. גם אני, כדי שיהיה אחד נוסף ליתר ביטחון.
"חשוב מאוד שלא תתחילו עכשיו", הזכרתי להם, "נתחיל רק כשיהיו לנו את כל החומרים."
הם הנהנו והלכנו לשיעור.
באותו היום המשימה שלנו הייתה להעביר את הדודאים לעציץ, אז היינו צריכים להיות עם כיסוי אוזניים ולא יכולנו לשמוע מה אחרים אומרים.
באמצע השיעור בדקתי שאף אחד לא מסתכל, תלשתי עלה של דודא והגנבתי אותו לכיס הגלימה. בסוף השיעור כולנו נפגשנו.
"השגתם את זה?", ג'יימס שאל והראה את עלה הדודא שבכיס שלו. כולנו הנהנו.
"גיימס, כבר ביקשת בקבוקי קריסטל?", שאל סיריוס.
ג'יימס הנהן. "שלחתי להורים שלי מכתב היום בבוקר, זה אמור להגיע בימים הקרובים."
"אני שאלתי מהספרייה את הספר חיות הפלא והיכן למצוא אותן", אמר פיטר, "אני מתכוון לחפש שם מידע על "ראש המוות".
"מעולה", אמרתי.
"רגע", אמר סיריוס, "איפה נשמור את כל הדברים בינתיים?"
"קיבלתי נרתיק מעור מוק", אמר פיטר, "רק אני יכול להוציא ולהכניס לשם דברים, אפשר לשים את זה שם."
"מצוין", אמר ג'יימס, "אז סיכמנו?"
כולנו הנהנו. "סיכמנו."
כעבור כמה ימים הגיעו בקבוקי הקריסטל ופיטר הניח אותם בנרתיק שלו.
פיטר הקדיש כל רגע פנוי שהיה לו כדי לחקור על עש "ראש המוות", אבל עברו שבועיים ולא נראה שהוא מוצא משהו, עד שלילה אחד הוא העיר אותי בהתרגשות.
"מצאתי! מצאתי איפה הוא גדל!", הוא אמר לי בהתרגשות.
התיישבתי במיטה. "איפה הוא גדל?", שאלתי.
"הוא גדל רק באקלים מאוד מסוים", הסביר פיטר, "באנגלייה אפשר למצוא אותו רק במקום אחד: אברגווני."
חייכתי מאושר. "זה איפה שאני גר!" קראתי בשמחה.
פיטר קפץ במקומו. "מעולה! בוא נספר לכולם מחר בבוקר". הנהנתי בשמחה, אבל משהו הציק לי...
כשקמנו בבוקר סיפרנו גם לג'יימס וסיריוס.
"מעולה!", קרא סיריוס, "נוכל לבוא אליך בחופשת חג המולד? זה ממש עוד מעט.."
לפתע הבנתי מה הציק לי. אם אני אחזור הביתה, אני אצטרך להתמודד עם אבא שלי... ניסיתי להסתיר את החשש שלי, אבל ג'יימס הבחין בזה.
"מה קרה?", הוא שאל. "לא משהו גדול", אמרתי בביטול, "פשוט לפני כמה זמן היה לי ריב עם אבא שלי, ולא ממש דיברתי איתו מאז...", ניסיתי להיראות כאילו לא אכפת לי, אבל סיריוס הבחין במצוקה שלי.
"אנחנו לא חייבים לעשות את זה", הוא אמר לי, "אפשר למצוא פיתרון אחר, אולי-"
"לא", קטעתי אותו, "זה בסדר, באמת".
פיטר, שהסתכל בלוח שנה, הזדקף בפתאומיות. "אוי לא", הוא אמר.
"מה קרה?", שאלתי בבהלה.
"בחג המולד יש ירח מלא", הוא ענה בחשש.
נשמתי נשימה עמוקה. "זה בסדר, יש לי מחסן בבית, ובחופש הגדול אני נמצא שם כאשר אני משתנה. אני פשוט אהיה שם גם בשינוי הזה."
פיטר נאנח בהקלה. "אז הכל בסדר?", הוא שאל.
"הכל בסדר", הנהנתי.
"טוב, אני רעב", אמר ג'יימס, "בואו נלך כבר לאכול ארוחת בוקר."
צחקנו והתחלנו ללכת לאולם הגדול. עם כמה שחששתי מהשינוי שלי ומהמפגש עם אבא שלי, ידעתי שלא משנה מה יקרה, החברים שלי יהיו איתי.
ובאותם רגעים, כשצחקתי עם חברים שלי בדרך לארוחת הבוקר, הייתי איש הזאב הכי מאושר בעולם.
**************
סליחה שיצא לא כל כך טוב. כנראה שמעכשיו ייקח לי יותר זמן להעלות פרקים, כי הלימודים מתחילים ויהיה לי פחות זמן פנוי.
YOU ARE READING
עד הירח וחזרה
Werewolfתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
