כבר השתניתי כמה פעמים, ובכל פעם זה היה כואב יותר מהפעם הקודמת.
החדר הקטן שלי קיבל שם: "הצריף המצווח". כאשר אני זאב, אני מיילל וצווח הרבה. מפני שהצריף היה נטוש הרבה שנים, האנשים מאמינים שרוחות רפאים זועמות באו לרדוף אותו.
היום הוא יום ירח מלא. אני, כמובן, העמדתי פני חולה, מה שלא היה קשה מפני שגם הרגשתי נורא.
בערב מדאם פומפרי ואני הלכנו לצריף, ולקראת החשכה היא עזבה.
הרגשתי את הזאב בתוכי מנסה לצאת, וידעתי שיש לי דקות ספורות לפני שאהפוך לזאב.
לפתע שמתי לב שהדלת להוגסמיד פתוחה. רצתי לסגור אותה ו... אני לא זוכר יותר.
התעוררתי בבוקר וישר חשבתי: בבקשה שלא קרה כלום, בבקשה... פקחתי את העיניים וראיתי שאני נמצא ליד הדלת, שהייתה סגורה.
נמלאתי הקלה, לא פגעתי באף אחד!
עד היום לא חשבתי על עצמי כמשהו מסוכן. הסתתרתי בעיקר כדי שלא ינדו אותי, וחשבתי על עצמי כמפלצת, אבל כזאת שנראית מפחיד, לא חשבתי על מה שאני יכול לעשות. אם לא הייתי מספיק לסגור את הדלת... הייתי יכול להרוג מישהו, אפילו בלי להיות מודע לכך. לרגע רציתי לברוח, לא להתקרב יותר לאף אחד, אבל אם הייתי עושה את זה לא היה מי שישמור עליי. לא שישמור עליי מאחרים, אלא שישמור על אחרים מפניי. רק עכשיו הבנתי את המשמעות של זה, של ה...מפלצת הזאת. אני לא סתם משתולל פעם בחודש, אני נהפך לרוצח. רוצח חסר רחמים.
YOU ARE READING
עד הירח וחזרה
Werewolfתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
