המשכנו לדבר עד שהגענו לטירה. כאשר ירדנו מהרכבת שמענו צעקה: "תלמידים חדשים, הנה לכאן!".
הלכנו עד שהגענו אל איש ענקי ונחמד שהציג את עצמו בתור האגריד, והורה לנו לעלות לסירות.
כאשר ראינו את בית הספר לא יכולנו שלא לצעוק בהתפעלות, הוא היה מדהים!
כשהגענו, פגשנו אישה חמורת סבר שאמרה:
"שלום, אני פרופסור מקנוגל. עוד מעט תכנסו לאולם הגדול ושם תתמיינו לארבעה בתים: גריפינדור, הפלפאף, רייבינקלו וסלית'רין."
פרופסור מקנוגל הובילה אותנו לאולם הגדול, ובואו נגיד שאפשר להבין למה קוראים לו האולם הגדול, הוא היה ענקי! ארבעה שולחנות ארוכים עמדו אחד ליד השני ומאות תלמידים ישבו ודיברו לידם.
כשנכנסנו כולם השתתקו ונעצו בנו מבטים. ראינו שמולנו עומד שרפרף ועליו מצנפת קוסמים ישנה והרוסה. לפתע נפתח קרע בחלקה הקדמי והיא התחילה לשיר. הייתי לחוץ מדי ולא הקשבתי לשיר, רק בהיתי בתקרה שכושפה כך שתראה כמו השמיים בחוץ.
"זה כל מה שצריך?", שאל פיטר בהפתעה, "לחבוש כובע?"
ג'יימס רצה לענות לו אבל מקנוגל התחילה לקרוא שמות.
"בלק, סיריוס", היא קראה, וג'יימס נראה מופתע.
"בלק? הוא דווקא נראה נחמד."
נזכרתי שבלק היא משפחת טהורי דם שתמיד ממוינת לסליתרין. אני מניח שאם הוא היה יודע שאני איש זאב הוא לא היה מדבר איתי בחיים. ציפיתי שהוא ימוין לסליתרין, אבל להפתעתי המצנפת צעקה: "גריפינדור!"
סיריוס חייך ונראה רגוע לגמרי, אבל יכולתי להרגיש את המבטים של שולחן סליתרין עד לכאן.
מקנוגל הקריאה עוד שמות, עד שהגיעה ל"אוונס, לילי."
על השרפרף ישבה ילדה ג'ינג'ית שזיהיתי מהרכבת. לידי הילד שהסתובב איתה לחש: "בבקשה סליתרין, בבקשה סלית'רין."
אבל המצנפת צעקה: "גריפינדור!"
לילי הלכה לשולחן גריפינדור וסיריוס פינה לה מקום לידו. היא נתנה בו מבט אחד, כנראה זיהתה אותו מהרכבת והסתובבה.
מקנוגל קראה עוד כמה שמות ואז היא אמרה: "לופין, רמוס."
הדם שלי קפא. הלכתי אל המצנפת וחבשתי אותה.
"הממ, קורא הרבה, ומאוד חכם", שמעתי קול בתוך ראשי, "אבל גם אמיץ, מאוד אמיץ. להתמודד כל כך הרבה זמן בתור אדם זאב, ואז עוד ללכת לבית ספר... צריך אומץ מיוחד בשביל זה. טוב נראה לי שהחלטתי. גריפינדור!", היא צעקה לאולם.
מחיאות כפיים נשמעו והייתי כל כך מאושר. אני בגריפינדור!
המיון המשיך וגם ג'יימס ופיטר התמיינו לגריפינדור. האמת, הופתעתי שפיטר הצטרף, הוא נראה כל כך פחדן. סבר-מאוס, כלומר סוורוס, התמיין לסלית'רין. אני מניח שהוא לא יוכל לבלות עכשיו כל כך הרבה זמן עם לילי.
דמבלדור אמר כמה מילים והתחלנו לאכול. היה שם כל כך הרבה אוכל עד שהוא היה יכול להספיק לעיר שלמה. אחרי שכולם אכלו ושתו, ארתור, המדריך של גריפינדור, הוביל אותנו לתמונה של אישה שמנה. היא דברה, כמובן.
"סיסמה?", היא שאלה.
"דודאים צווחים", ענה ארתור, והאישה השמנה סבה על צירה ונתנה לנו לעבור.
המועדון היה מרהיב, אבל לא היינו בו הרבה זמן כי כולם היו עייפים מאוד, וישר הלכנו למיטות. שכבתי במיטה וניסיתי לעכל את העובדה שאני בבית ספר אמיתי לקוסמים. בבוקר, סיריוס אמר לי שנרדמתי עם חיוך על שפתיי.
YOU ARE READING
עד הירח וחזרה
Werewolfתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
