ספרתי את הימים עד לראשון בספטמבר, ולבסוף הוא הגיע. הגעתי לרציף תשע ושלושה רבעים, כולי נרגש וחושש. בעיקר חושש.
מה אם מישהו יגלה עליי? אני אצטרך ללכת מבית הספר ולהיות בודד שוב, אחרי שכבר אישרו לי להיות בבית ספר.
עליתי לרכבת ונכנסתי לתא ריק. הוצאתי את הספר "הוגוורטס: תולדות" מאת בתחולדה בגשוט. הוא היה כל כך מעניין עד שלא שמתי ששני ילדים נכנסו לתא עד שהם דיברו.
"היי", אחד מהם קרא, "אני ג'יימס."
"ואני סיריוס", הילד שלידו אמר.
ג'יימס היה ילד ממושקף עם שיער שחור פרוע, וכל כמה שניות העביר את ידו בשערו ופרע אותו עוד יותר. לסיריוס היה שיער ארוך שנפל על פניו באלגנטיות ופנים נאות.
"אני רמוס", אמרתי בשקט.
"מאיפה כל הצלקות שלך?", שאל סיריוס.
"אממ...", גמגמתי, "אני... נפלתי מעץ...על אבנים."
"בסדר...", אמר ג'יימס, "מה אתה קורא?"
שמחתי על שינוי הנושא ואמרתי במהירות: "הוגוורטס: תולדות, זה על -"
"הוגוורטס?", סיריוס אמר וצחק.
"כן", חייכתי.
המשכנו לדבר ולפתע ילד קטן ועכברי נכנס לתא.
"א-אני פיטר", הוא גמגם, "אני יכול לשבת כאן?"
"בטח", אמר סיריוס.
"באמת?", פיטר חייך, "תודה."
YOU ARE READING
עד הירח וחזרה
Werewolfתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
