לא, לא, לא, לא! כל הסיוטים שלי התגשמו. הם יודעים, הם יודעים... רגליי כשלו ונאלצתי להאחז בקיר כדי לייצב את עצמי. ראיתי את סיריוס מסתכל עליי בדאגה וניסיתי לחרוט בזכרוני את המבט הזה, כי ידעתי שלא אראה אותו מסתכל עליי ככה שוב.
"כ-כן", אמרתי. פיטר התנשף.
"כן, אני איש זאב", צעקתי.
קרסתי במקום והתחלתי לבכות.
לפתע הרגשתי ידיים מחבקות אותי. הסתכלתי למעלה, ראייתי מטושטשת מדמעות, וראיתי את סיריוס.
"מה?", שאלתי בבלבול.
"למה לא סיפרת לנו?", הוא שאל, "למה הסתרת את זה?"
ג'יימס הצטרף לחיבוק, ואחריו פיטר.
"אני - אני לא מבין", אמרתי, "אתם לא כועסים עליי? אתם לא חושבים שאני מפלצת?"
"למה שנחשוב ככה?", ג'יימס שאל.
"כי זה מה שאני!", צעקתי. קמתי על רגליי. הם באמת לא מבינים? "אני מפלצת!"
סיריוס הניח יד על הכתף שלי.
"הדבר היחידי שאני רואה כאן זה את רמוס לופין, החבר שלי, שאני מכיר כבר שלוש שנים ומעולם לא פגע בי. אני לא רואה שום מפלצת."
ג'יימס ופיטר הנהנו.
"באמת חשבת שנעזוב אותך?", ג'יימס שאל, "אנחנו נשארים ביחד, לנצח."
"כל ההעלמויות שלך... ואמא שלך, היא לא באמת חולה, נכון?", שאל פיטר.
הנהנתי. "זה היה רק תירוץ", אמרתי במבוכה, "כדי שאף אחד לא יחשוד כשאני נעלם."
"ולאן הלכת?", שאל פיטר. "אתם יודעים מה זה הערבה המפליקה?", שאלתי. הם הנהנו.
"אם נוגעים בסיקוס בגזע העץ הערבה קופאת ונפתח מעבר, שמוביל לצריף בהוגסמיד."
ג'יימס חשב לרגע ואז פער את עיניו. "אתה מתכוון לצריף המצווח?", הוא שאל בהתרגשות.
הנהנתי. "אני מניח שהכינוי הזה באשמתי", אמרתי, "כשאני בצורת זאב אני נוטה ליילל ולצווח הרבה."
"והצלקות שלך?", סיריוס שאל, "ממה הן נגרמו?"
"אני עושה אותם לעצמי כשאני נהפך לאיש זאב", עניתי.
"אבל זה נראה כאילו הן נגרמו לפני שנים", סיריוס התבלבל.
"מדאם פומפרי באה ומטפלת בי אחרי כל פעם", הסברתי לו, "היא גורמת לשריטות שלי להראות כמו צלקות."
"וזה כואב?", שאל פיטר בדאגה.
"כן, אבל רק בהתחלה", עניתי.
המשכתי לספר להם עליי והם המשיכו לשאול שאלות.
"אנחנו... נוכל להיות איתך בפעם הבאה?", שאל סיריוס.
"לא!", אמרתי בבהלה, ״אני לא יכול לשלוט בעצמי כשאני זאב, אני עלול לפגוע בכם בטעות."
סיריוס נאנח. "אז מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך?", הוא שאל.
"פשוט... אל תספרו לאף אחד, בסדר?", שאלתי, "אם מישהו יגלה אני אצטרך לעזוב את בית הספר."
"ברור שלא נספר", אמר סיריוס, וג'יימס ופיטר הנהנו.
נמלאתי הקלה. "בכל זאת...", אמר ג'יימס, "חייב להיות עוד משהו שאנחנו יכולים לעשות."
הנדתי בראשי. "זה הכל", אמרתי בעצב.
"לא", סיריוס אמר, "חייבת להיות דרך שנוכל להיות איתך, אני הולך לחפש כזאת ואני אמצא."
"סיריוס..", אמר ג'יימס.
"לא, אל תנסה לעצור אותי", אמר סיריוס בהחלטיות
. "לא ניסיתי", אמר ג'יימס, "רק רציתי להגיד לך שתחכה לי, אתה בא, פיטר?".
פיטר הנהן ושלושתם יצאו מהחדר.
התיישבתי על כיסא שהיה לידי וניסיתי לעכל מה קרה.
הם יודעים, והם לא שונאים אותי. למען האמת, ברגעים אלה הם מנסים למצוא דרך שבה יוכלו להיות איתי. כל הדאגות שלי, הפחדים שלי, הכל היה לשווא. נזכרתי במילותיו של ג'יימס וידעתי שהוא צודק.
אנחנו נשארים ביחד, לנצח.
YOU ARE READING
עד הירח וחזרה
Werewolfתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
