לאחר חופשת חג המולד חזרנו להוגוורטס והמשכנו ללמוד. שמרנו על הזחל בתורות, דואגים שהוא אף פעם לא יהיה לבד. החודש עבר במהירות, והירח המלא התקרב שוב.
יום אחד, כשדיברתי על השינוי המתקרב, סבר-מאוס הופיע. הוא נראה חשדן, ומיהרנו לעבור לנושא אחר. זה קרה כמעט כל פעם שהתקרב הירח המלא. נראה שסנייפ מבין שיש משהו מוזר בכל העניין, והוא לא הפסיק לתחקר אותנו על זה. ג'יימס וסיריוס היו מציקים לו ומגרשים אותו כל פעם שהוא שאל משהו על זה, אבל עדיין פחדתי ממה יקרה אם הוא יגלה. ידעתי שהחברים שלי לעולם לא יגלו לו, אבל לא יכולתי שלא לחשוש.
הימים חלפו, וליל הירח המלא הגיע. בהתחלה הכל היה בסדר. הגעתי לצריף עם מדאם פומפרי בלי שאף אחד יראה אותנו והמתנתי לירח המלא במתח. לפתע, בערך דקה לפני שיצא הירח המלא, שמעתי רעשים מהדלת שמובילה למנהרה. קפאתי והסתכלתי עליה בפחד. אף אחד לא אמור להיכנס לפה! מה קורה כאן?
אחרי כמה שניות הדלת נפתחה, וסבר-מאוס עמד בפתח, מביט בי בתדהמה. בדיוק בשנייה הזו, הירח המלא יצא והשינוי שלי התחיל. רגע לפני שהכל נעשה שחור, שמעתי צעקה בקול מוכר. אבל לפני שהספקתי להבין מי זה, איבדתי את ההכרה.
בבוקר, כשהתעוררתי, מיליון שאלות מילאו את ראשי. פקחתי את עיניי, מתפלל לא למצוא את סנייפ פצוע או... גרוע מזה. להפתעתי, החדר היה ריק מאנשים חוץ ממני, והדלת הייתה נעולה. אולי רק דמיינתי את כל זה?
דפיקה מהוססת נשמעה על הדלת. ״רמוס?״ קולו של ג'יימס שאל. ״ג'יימס.״ מלמלתי, חסר כוחות. הדלת נפתחה, וג'יימס רץ לחדר. ״אתה בסדר?״ הוא שאל. נענעתי בראשי. ״ג'יימס, איפה סנייפ?״
״הוא בסדר.״ ג'יימס אמר, ״אבל זה סיפור ארוך.״ הבטתי בו, מחכה שהוא יסביר לי מה קרה. הוא נאנח והתחיל לספר. ״אתמול, אחרי שהלכת לכאן, סבר-מאוס שאל את סיריוס איפה אתה.״ הוא פתח. ״אני חושב שלסיריוס פשוט נמאס מהשאלות והתחקורים שלו, אז הוא אמר לו שאם הוא רוצה לדעת שיגיע לכאן, לצריף. הוא גם הסביר לו איך לעצור את העץ ולהיכנס למנהרה.״ ג'יימס עצר לרגע, ונשם עמוק. ״סבר-מאוס פרץ לכאן, וסיריוס בא אליי וסיפר לי על כל מה שקרה. אני לא חושב שהוא הבין עד כמה זה חמור. אחרי ששמעתי מה קרה ישר רצתי לכאן, וצעקתי לסנייפ לזוז כשהתחלת להשתנות. הספקתי לסגור ולנעול את הדלת, אבל סבר-מאוס כבר ראה את השינוי שלך. אני מצטער.״ הוא סיים לדבר והסתכל עליי במבט חושש.
קברתי את פניי בידיי, מנסה לסדר את המחשבות שלי. סיריוס סיפר לסנייפ. סנייפ ראה אותי. ג'יימס הוא זה שצעק אתמול. סנייפ יודע את הסוד שלי. ״הוא יספר לכולם. כל בית הספר יידע עד מחר.״ מלמלתי בקול רועד. ג'יימס נענע בראשו במהירות. ״דיברנו עם פרופסור דמבלדור, והוא דיבר עם סנייפ. הוא לא יספר לאף אחד. הוא הבטיח.״
״ובכל זאת, הוא יודע.״ אמרתי בקול אומלל. ״אני יודע.״ ג'יימס אמר באנחה. ״תודה.״ אמרתי בשקט. ״על שעזרת לסנייפ. אם הייתי פוגע בו-״
״אתה לא צריך להודות לי. רק תנסה להיות סלחן עם סיריוס. הוא לא מבין כמה זה חמור.״
״זה לא משנה את מה שהוא עשה.״ השתדלתי לא להישמע כועס.
״אני יודע.״ ג'יימס אמר שוב.
YOU ARE READING
עד הירח וחזרה
Werewolfתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
