דיברתי עם ג'יימס, סיריוס ופיטר.
בחודש הראשון כבר הספיקו ג'יימס וסיריוס להיכנס לריתוק שלוש פעמים, והתרברבו על זה באוזני כל בית הספר.
שמתי לב שג'יימס לא מפסיק לנעוץ מבטים בלילי אוונס, שהייתה מוקפת חברות. רציתי לדבר איתו על זה, אבל לא הספקתי כי פרופסור מקנוגל הופיעה מאחוריו.
"רמוס, בוא איתי בבקשה", היא אמרה.
סיריוס, ג'יימס ופיטר הסתכלו עליי במבט מופתע, אף פעם לא הסתבכתי בצרות. מקנוגל הובילה אותי למשרדה.
"קח עוגייה, רמוס", היא אמרה.
"אממ, לא תודה", אמרתי.
"אתה בטח יודע שהיום יש ירח מלא", היא פתחה.
הסתכלתי עליה במבט מופתע. כמעט שכחתי מזה. כמעט. בימים האחרונים התחלתי להרגיש לא טוב, וידעתי שאני גם נראה לא טוב.
"היום בלילה אני אבוא ואקח אותך. חכה לי בחדר המועדון של גריפינדור, טוב?"
הנהנתי.
"רמוס", מקנוגל אמרה, "הכל יהיה בסדר."
זעתי במקומי. "אני יכול ללכת עכשיו?", שאלתי.
"בטח, משוחרר", היא השיבה.
כשחזרתי, כולם נראו להוטים לשמוע מה קרה.
"נו, למה היא קראה לך?", שאל סיריוס.
"אממ...", גמגמתי, נואש לחשוב על משהו, "אמא שלי חולה, ופרופסור מקנוגל תבוא לקחת אותי הלילה לבקר אותה אז אני לא אחזור עד מחר בבוקר."
"אוי, במה היא חולה?", שאל פיטר בדאגה.
"אבעבועות דרקון", עניתי, אולי מהר מדי, וג'יימס נעץ בי מבט חשדני.
"טוב", אמרתי, נחוש להחליף נושא, "מה קורה איתך ועם לילי, ג'יימס?"
ג'יימס הסמיק. "מה, אני עד כדי כך שקוף?", הוא שאל.
"שקוף? יותר בלתי נראה", צחק סיריוס.
המשכנו לדבר, ואני ניסיתי לסלק מראשי את המחשבות על ההשתנות שלי ועל מה שיקרה הלילה.
KAMU SEDANG MEMBACA
עד הירח וחזרה
Manusia Serigalaתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
