השנה המשיכה והכל היה רגיל, עד לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל.
״היום נלמד על אנשי זאב״, אמר המורה ואני קפאתי.
ראיתי את סיריוס נועץ בי מבט חשדני, והעמדתי פנים שאני מחפש את בקבוק המים שלי.
זה לא שיעור שקשור אלי, אמרתי לעצמי, בניסיון להירגע, זה בסך הכל שיעור על אנשי זאב.
״אנשי זאב״, פתח המורה, ״הם אנשים שחולים במחלת הליקנתרופיה או ההזדאבות, ופעם בחודש, בירח המלא, הם הופכים לזאב. המחלה יכולה לעבור אך ורק בנשיכה, כאשר אדם הזאב בצורתו הזאבית. כאשר אדם ננשך על ידי אדם זאב לא בצורתו הזאבית, האדם אינו הופך לאיש זאב אך נשאר עם צלקות, ולעיתים גם הננשך יכול לפתח תכונות זאביות, כגון חיבה לבשר חי."
הוא עצר כדי לתת לכולם לרשום את מה שאמר, ופתאום קלטתי שלא רשמתי כלום. כתבתי במהירות את כל החומר, אבל רק בהתלהבות חלקית. מעולם לא התעמקתי במחלה שלי, לא רציתי לדעת עליה עוד.
המורה המשיך לדבר.
״אנשי זאב ידועים במאה האחרונה״, הוא פתח, ״הראשון: פנריר גרייבק, איש זאב אכזרי, שידוע בכך שהוא מעניש הורים על ידי נשיכת ילדיהם."
הוא המשיך לדבר, אבל אני הפסקתי להקשיב.
הסיפור התחיל להראות יותר ויותר כמו הסיפור שלי. למה שאיש זאב ירצה לנשוך ילד קטן בן חמש? לא עשיתי לו כלום. ולא הייתי סתם ילד אקראי, איש הזאב שתקף אותי נכנס דווקא לחדר שלי, ואבא שלי לא הסכים לספר לי מי עשה את זה. האם זה בגלל שהוא אשם במה שקרה לי? שהוא פגע איכשהו בפנריר גרייבק ואז הוא... נשך אותי?
נשמע צלצול והשיעור נגמר, אבל לא יכולתי להתרכז. אספתי את דברי לאט ויצאתי מהכיתה.
״היי, רמוס, אתה בסדר?״, שאל אותי סיריוס.
״זה בגלל פנריר גרייבק, נכון?״, שאל פיטר, ״גם אותי הוא הבהיל. מה שהוא עושה...״, הוא נענע בראשו, ״זה אכזרי."
לא יכולתי לשאת את זה יותר.
״אני צריך ללכת״, אמרתי ופתחתי בהליכה מהירה.
פיטר רצה ללכת אחריי אבל סיריוס אמר לו: ״תן לו להיות קצת לבד."
הסתובבתי בטירה שקוע במחשבות, ואז הבנתי שאני לא יכול לשאת יותר את חוסר הידיעה. התחלתי לכתוב מכתב להוריי.
״היי אימא ואבא״, כתבתי ואז עצרתי ומחקתי. זה הופך את המכתב לקליל מדי.
״האם פנריר גרייבק הוא זה שנשך אותי?״. לא, גם זה לא טוב, הוא ישיר מדי. לפחות צריך לתת טיפה רקע.
״היום למדנו על אנשי זאב בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, והחלטתי שאני רוצה לדעת מי נשך אותי. האם״, עצרתי לרגע, ״האם פנריר גרייבק היה מעורב?״
חתמתי את המכתב והלכתי לינשופייה.
״למשפחת לופין״, אמרתי לינשוף שאליו חיברתי את המכתב, והוא עף.
לא יכולתי שלא לחשוב מה יקרה כשהוריי יקבלו את המכתב. ופנריר גרייבק... אף פעם לא רציתי יותר לקבל תשובה שלילית.
KAMU SEDANG MEMBACA
עד הירח וחזרה
Manusia Serigalaתודה על הכריכה הנפלאה ל @anabethlovegood תודה ל@holtemis על התקציר המדהים רמוס לופין ידע מאז ומתמיד שכנראה לא יזכה ללמוד בבית ספר, בטח שלא בטירת הוגוורטס עצמה. הרי איזה בית ספר יקבל ללימודים אדם זאב? לכן, כשמנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הצי...
