"לואי!" קפצתי משנתי כשהדלת נפתחה בחוזקה, הדוד שלי נכנס לחדר בסערה. דחפתי את עצמי לראש המיטה, אבל הוא תפס ומשך אותי מהמיטה. הוא זרק אותי על הרצפה.
דוחף את עצמי הרחק ממנו. "קראתי לך."
הוא נהם.
"אני מצטער-" הוא בעט בבטן שלי, ואני השתעלתי.
"הייתי אמור ללמוד." הוא בעט ברגליים שלי, ואז התכופף וגרם לי לעמוד, אני ניסיתי להחזיק בזרועות שלו. "אל פאקינג תנסה להלחם בי."
"אני מצטער!" דמעות זלגו על פניי. הוא דחף אותי אל הקיר והראש שלי נפגע. "אני מצטער."
הראש לי כאב והוא הסתובב לדלת החדר שלי.
"לא עשית שום דבר שאמרתי במשך כל השבוע."
הוא נהם. ואז הסתובב בחזרה ושם את הזרוע שלו על החזה שלי, הוא יכל בקלות לשים את הזרוע על הגרון שלי ולחנוק אותי, והיד השנייה שלו הייתה על שיערי ומשכה את השיער שלי חזק. "נמאס לי מזה." הוא אמר.
"אני מצטער!" אני אמרתי כאשר הוא לחץ חזק יותר על החזה שלי ומשך חזק יותר בשיערי.
"אני אשתפר!"
"אני לא יודע." הוא אמר כאשר הוא דפק את ראשי על הקיר שוב. אני גנחתי בכאב.
"היית מאוד חצוף."
"אני מצטער-" נקישה על הדלת קטעה אותי.
והוא זרק אותי על המיטה.
"תשאר פאקינג פה!" הוא נהם. הנהנתי במהירות בראשי. ותפסתי בשמיכה שעזב.
ניסיתי להפסיק לבכות אבל הראש שלי היה ממש כואב. לבכות רק הוסיף לכאב.
"תפסיק לבוא לפה לפני שאני-"
"לואי!" נייל קרא, נכנס לחדר שלי. ניגבתי
את הפנים עם הידיים שלי כשהתיישבתי על המיטה, מניד את ראשי.
"בוא."
"לא." הנדתי בראשי. "ה-הוא הולך לכעוס, אתה צריך ל-ללכת."
הדוד שלי היה ליד הדלת, בקושי שומר על עצמו רגוע. "צא מבית שלי, אני מתקשר למשטרה."
"יופי, פאקינג תעשה את זה." נייל התקרב אליו.
"נייל, צא החוצה!" צעקתי, "אני סיימתי עם זה, בסדר!,
אל תפגע בי על זה. אני לא רציתי את זה.
אני מצטער, אני מצטער.
"חתיכת-" הדוד שלי התקרב לנייל.
קמתי מהמיטה הכי מהר שיכלתי, מהר יותר ממה שציפיתי ונעמדתי ביניהם, דוחף את הדוד שלי לאחור. "אל, אל." אמרתי, תופס את זרועותיו. חיבקתי אותו, מקווה שזה ירגיע אותו.
נייל לא יכל לראות אותו כשהוא כועס.
הוא החזיר לי חיבוק. נאנח. ניסיתי להרגיע את הנשימות שלי. הוא נפטר מאחיזתי.
"אני לא יודע איזה משחק אתה וחבר שלך משחקים, אבל ממש נמאס לי מזה ."
"למה הידיים שלו מלאות בחבלות?
למה הוא בכה כשבאתי?
אני לא טיפש."
"לא, לא, לא." לחשתי כשהדוד שלי ניסה לדחוף אותי לצד. "אל, אל. נייל תלך הביתה." אני התחננתי.
"הוא מרחיק אותך מהכל, לואי!, לא יכול להיות לך טלפון, הוא מרחיק אותך ממני ומהארי-"
"אני בוחר בזה! אני לא רוצה להיות בשיעורים איתך או עם הארי בגלל כל זה!" יצאתי מאחיזתו של הדוד שלי ותפסתי את זרועותיו מאחורי. "נמאס לי מכם שאתם אומרים שטויות על מה שהולך פה, נמאס לי מזה."
"אנחנו לא אומרים את זה בלי הוכחה! אתה תמיד בשרוולים ארוכים ובקפוצ'ון, כנראה בגלל שהזרועות שלך תמיד חבולות. אתה אף פעם לא שומר על אנשים בסביבה כדי שלא יבינו מה הולך איתך. הסיבה היחידה שלעולם לא הרחקת אותי היה כי אף פעם לא התעקשתי לבוא. אני יודע-"
"אתה לא יודע כלום!" אמרתי ,"אני עושה את זה לעצמי."
ובמובן מסוים, זה היה נכון. עשיתי משהו כדי לגרום לכל זה. דוד שלי אולי זה שעושה את זה פיזית, אבל אני זה שגורם לזה.
נייל בהה בי. הוא היה נראה לא משוכנע. אך לא יכולתי להסיט את מבטי. הייתי חייב לשכנע אותו. "אני לא מאמין לך."
"זה קשה להאמין?" אמרתי "למה כל כך קשה לך להאמין?"
"כי אתה לא אתה! לא היית כבר חודשים, אבל זה נהיה גרוע לפני שבועיים! אנחנו יודעים שמשהו השתנה!" הוא התקרב והניד בראשו.
"זה פשוט זה, כלום לא השתנה!" וזה היה נכון. שום דבר לא השתנה באחת עשרה השנים האחרונות, חוץ מהאופן שבו אני מתחיל לראות את הדברים. אולי זה מה שהשתנה, אבל שום דבר אחר לא השתנה. "הארי הכניס את הרעיון הזה לראש שלך כיוון שלא רציתי לבלות איתו יותר. אם אתה מאמין לו, אז פשוט צא החוצה."
"לואי-"
"אני רציני, אני לא יכול להתמודד עם זה, זה יותר מידי בשבילי להתמודד."
לא מתכוון לבקש ממך שוב. אתה צריך לעזוב." הדוד שלי הזהיר . נייל הסתכל עליי ונאנח.
"אני יודע שאתה משקר, אני פשוט לא יודע למה," נייל לחש לפני שיצא מהחדר. דוד שלי יצא מאחיזתי והלך אחריו. בהיתי ברצפה, הדברים שנייל אמר עוברים בראשי.
דודי משך אותי לחזהו והסיח אותי מהמחשבות. "סליחה," הוא לחש כשקפצתי. פשוט הנהנתי והבטתי למטה. "התנהגת יפה."
הוא תפס בידי ומשך אותי למיטה שלי, הניח אותי, יושב על מותניי. כמעט התחננתי בפניו שלא יעשה את זה. הייתי צריך.
למה לא עשיתי את זה?
אבל הרגשתי עייף מדי. הגוף שלי היה עייף מדי מכדי אפילו לנסות להילחם. זה רק יחמיר אם אנסה בכל זאת.
"הם לא ימשיכו לעשות את זה, בסדר?" הוא לחש. "זה יהיה בסדר בקרוב."
אני הנהנתי בלי להגיד מילה. לא רציתי לחשוב איך אני יהיה בלי נייל.
_____
אני שונאת את הדוד של לואי, שישרף בגיהנום.
אין לי שאלה אז פשוט תגיבו מלא ותצביעו כי זה עוזר לי מלאאא (:
YOU ARE READING
Lies {L.S } מתורגם
Romance*גמור* הילדות של לואי הייתה כל דבר חוץ מנורמלית. ההורים שלו והמשפחה שלו מתו מתאונת דרכים כשהוא היה בן שש, הוא מבודד את עצמו מאנשים, והוא משקר, הרבה. לא שהוא מתכוון לשקר, אלו שקרים שהוא מאכיל את עצמו מאז שדוד שלו לקח אותו לאחר התאונה. הבן אדם היחיד...
