תלחצו על הכוכב ותגיבו כי זה שנייה וזה עוזר לי מלא!
(:
______
הייתי חייב להמשיך ללכת לבית הספר. זה היה המקום היחיד שדוד שלי יכול לקרוא לי בלי שאוכל לריב איתו. אז ביום הרביעי שלא הלכתי הביתה, לא הופתעתי כשנקראתי מהשעה השלישית לחזור הביתה. נבהלתי, אבל לא הופתעתי. חשבתי שהוא היה עושה את זה מוקדם יותר.
אספתי את הדברים שלי ושמתי אותם בזהירות בתיק הגב שלי. הכתף שלי עדיין כאבה כמו גיהנום, אבל זה לא היה גרוע כמעט כמו קודם. זה נרפא יותר, והייתי אמור להוציא את התפרים תוך כמה ימים.
הלכתי לדלתות בית הספר ודוד שלי ישב על כיסא שם, כמעט הלכתי משם כדי להמנע מכל זה,
אבל הוא הרים את מבטו בדיוק בזמן כדי לראות אותי. הוא עמד ואני הלכתי אחורה הרחק ממנו,
מבלי לומר מילה.
"לו," קרא הארי. דודי כבר יצא מהדלתות של הבית ספר והבטן שלי ירדה כשהבנתי כמה זה גרוע, מה כל זה אומר. הוא תמיד חיכה אלא אם הוא היה עצבני לגמרי. "מה קורה?" הוא שאל כשהתקרב מהמסדרון שהוא ירד.
"אני חייב ללכת," לחשתי, לקחתי צעד צעד לכיוון הדלת לפני שהארי אחז בזרועי. הסתכלתי עליו ובקושי הנדתי בראשי. "אם לא אעשה זאת הוא יהרוג אותי."
"הוא לא יגע בך שוב. הבטחתי לך את זה," הזכיר הארי. מבטו פנה ממני אל דלתות הכניסה ושוב לאחור. "אתה לא יוצא איתו מהדלת."
"אין לי ברירה, הארי. הוא יהרוג אותי אם לא אעשה זאת." ניסיתי להתרחק שוב אך לא מצאתי בכך תועלת. נכנעתי בקלות להארי כי הוא היה בטוח והוא לא יפגע בי בשנייה שהייתי איתו לבד. "אני כבר בכל כך הרבה חרא-"
"לא, לא," הארי הניד בראשו. "לואי, תקשיב לי בבקשה. אתה לא שק חבטות. במיוחד כשהוא כועס, אתה לא צריך ללכת איתו."
"כל מה שהוא עושה זה להשתמש בי כשהוא יכול. זה כל מה שאני טוב בשבילו. הוא לא שמח, אז אני אשלם על זה ועל כמה שאני דפוק. אני לא אחזור לכאן, אני כמעט יכול להבטיח זאת." במקום להתרחק מהארי, התקרבתי וחיבקתי אותו. "אני לא רוצה שהוא יפגע בי. ניסיתי כל כך ו-"
"אני לא נותן לו לפגוע בך," הארי כרך את זרועותיו סביבי. "לא אכפת לי מה אני צריך לעשות, אני לא נותן לו לפגוע בך."
"לואי, נשבע לך-" הזזתי את ראשי לעבר דוד שלי שניגש אלינו. הארי הזיז אותי מאחוריו ותפסתי את חולצתו בחוזקה באגרופי. "תן לי לראות אותו."
"אתה צריך לעזוב," הארי אמר בשלווה וסרק את המסדרונות במשך כמה שניות. "הוא לא בטוח איתך, אז אני לא נותן לו-"
"אין לך שום דבר פאקינג להגיד על הבן שלי ומה לעזאזל אני עושה איתו. זה רק עניין שלנו."
עצמתי את עיניי בחוזקה.
'אל תפגע בו, אל תפגע בו.'
"קורה כאן משהו?" שאל מנהל בית הספר וניגש אלינו. המנהל שנא את דוד שלי משום מה. בכל פעם שהם יצרו אינטראקציה, אחד מהם התעצבן מהר מאוד מאוד.
"אני רק מנסה לקחת את לואי הביתה לקביעת תור-"
"איזה תור?" המנהל שאל. הוא עצם מעט את עיניו לשנייה.
"תור לרופאים על כתפו", דודי אמר במהירות.
המנהל הסתכל לעבר הארי ואני. "הכתף שלך כואבת?"
הנהנתי אבל לא זזתי. "אין לי תור עד יום חמישי."
"הם העבירו את התור, והיית יודע אם באמת היית חוזר הביתה." התכווצתי לאחור ועצמתי את עיניי בחוזקה.
"בוא נלך להתקשר למשרד הרופאים, נסדר את זה". המנהל הוביל את דודי הכועס למשרדו בעודו מרים אצבע אחת כלפי והארי, מסמן לנו לחכות.
הארי פנה אליי. "אתה בסדר, נכון?"
"אני מפחד." לא הסתכלתי עליו. "אני מפחד כל כך."
"לואי, הארי," קרא עוזר המנהל. הארי כרך את זרועו סביבי והלך איתי למשרד. כשהפסקנו ללכת הארי עשה חצי צעד לפני. "לואי, משהו קורה איתך ועם דודך?" עוזר המנהל שאל.
הנדתי בראשי לאחר שהשתקתי לשנייה. "לא" עניתי בשקט.
"היכנס," סימן והלך לעבר משרדו.
"הארי יכול לבוא?" שאלתי בשקט. מר. הרדינג הביט בהארי והנהן.
"באיזה שיעור אתה אמור להיות כרגע?" שאל הרדינג כשהיינו במשרדו.
"הכיתה של קנדריק," ענה הארי.
הרדינג תפס את הטלפון וחייג מספר. "היי, יש לי הארי. כן, אני מוציא אותו מהשיעור. בסדר, ביי." הוא הניח את הטלפון והסתכל על הארי, ואז עליי. "מה קורה פה?"
נשארתי שקט לכמה שניות. נער צעיר. תתנהג כמו נער צעיר. פתחתי את פי לענות, אבל הארי תפס בידי, אז הסתכלתי עליו קודם.
"אל תשקר, בסדר?" הוא הביט בהרדינג. "הדוד שלו יודע שאנחנו מדברים?"
"אמרתי שאני עומד לבדוק מה קורה איתך. הוא לא יודע על זה. למה?" הוא מכווץ את גבות עיניו יחד תוך שהוא מביט בהארי.
הארי התעלם מהשאלה שלו וחזר אליי. "הוא לא יידע שאמרת כלום. יהיה בסדר."
"אז משהו קורה?" הרדינג אמר בכדי להבהיר.
"לא ... כלומר כן אבל ..." הסתכלתי למטה ועצמתי את עיניי. "אנחנו לא מסתדרים כרגע ואין לי חשק לחזור איתו הביתה."
הרדינג נשאר שקט לכמה שניות. "אתה יודע למה לא הכניסו אותך לביתו של מישהו אחר?"
"אף אחד אחר לא היה לוקח אותי ואמא שלי התעקשה שהוא יהיה זה אם יקרה משהו. הוא-"
"לא," אמר הרדינג והניד בראשו. "הוא פנה לבית המשפט עם כל משפחתך, נלחם בשבילך. אף אחד לא ידע למה הוא כל כך נחרץ לקבל אותך, אבל כולם הסכימו שזה כנראה לא טוב".
"מה זה אומר?" שאלתי. הארי לחץ את ידי והניע את אגודלו קדימה ואחורה.
"אמא שלך וטובי מעולם לא הסתדרו. בחיים לא. הוא התחיל לפתור דברים רק כשנולדת והוא פגש אותך כשהיית בן שלוש."
"קוראים לו טובי?" שאלתי. הרדינג נתן בי מבט מופתע לפני שהנהן. "אני לעולם..."
________
אני בהלם!
השם של הדוד של לואי זה טובי אם לא הבנתן.
מה אתן חושבות שלואי יעשה?
YOU ARE READING
Lies {L.S } מתורגם
Romance*גמור* הילדות של לואי הייתה כל דבר חוץ מנורמלית. ההורים שלו והמשפחה שלו מתו מתאונת דרכים כשהוא היה בן שש, הוא מבודד את עצמו מאנשים, והוא משקר, הרבה. לא שהוא מתכוון לשקר, אלו שקרים שהוא מאכיל את עצמו מאז שדוד שלו לקח אותו לאחר התאונה. הבן אדם היחיד...
