נכנסתי לחדרי והשארתי את הדלת פתוחה, מאז אותו יום שנחטפת לעולם לא נעלתי את הדלת יותר למקרה שיגיעו בשבילי, וככה הוריי יוכלו לבוא אליי הכי מהר שאפשר, ובגלל זה כל מי שנעמד מאחוריי הדלת לא פשוט פתח אותה, גם לאחר ששמעו אותי בוכה הם בכל זאת דפקו וביקשו שאפתח ולכן הערכתי את משפחתי, שהם כיבדו אותי ואת גבולותיו ופחדיי, לא עניתי להם וכל מה שרציתי לעשות היה להיות לבד, האח שבסוף החדר דלקה והפס הראשון של השמש נראה בשמיים למרות שראייתי הייתה מטושטשת מדמעות אז לא יכולתי להגיד בוודאו, חיבקתי את הכרית שספגה כל שביב של דמעה לתוכה ועכשיו הייתה רטובה כאילו הטבילו אותה בנהר וקול טריקה נשמע מכיוון הדלת, קמתי בקפיצה ונרגעתי לגלות שזו הייתה בסך הכל דלת המרפסת שהרוח העיפה אותה, התקדמתי לעברה באיטיות וכאשר נעלתי אותה נזכרתי שהיא הייתה כבר נעולה אז לא משנה כמה הרוח חזקה היא לא הייתה אמורה להיפתח אלא אם... מיד הסתובבתי לקול דפדוף של דפים ושמה הוא עמד, ללא אזיקים וללא שומרים, רפאל, עיניו היו תכולות יותר ממה שזכרתי ועל קו הלסת שלו גדלו זיפים שכל מה שרציתי היה להעביר את ידי עליהם, עכשיו שאלו היו רק שנינו הייתה לי את הפשרות לבחון אותו יותר וראיתי שהילד הקטן שהציל אותי, הילד שהיה בן תשע אבל היה חזק ואמיץ גדל להיות מלך, הספר שהוא קרא היה סיפור אהבה רומנטי, אחד מאהובים עליי,
״על מה הספר...?״ לחש בשקט, שנינו לא ידענו אם יש מי שמקשיב מהצד השני אז הנחתי שבגלל זה לחש, הוא העלם מהנושא הכללי וזהו למה הוא כאן ולמה עכשיו כאשר יחצה לו הזדמנו בגיל תשע אבל הנחתי לזה עכשיו ובכנות רציתי לשחק כאילו כלום ל אקרה וזהו רק שנינו בחדר ובעולם כולו כרגע,
״זה סיפור אהבה רומנטי על נסיך וגנבת״ אמרתי,
״ומה עוד?״ שאל,
״בדרך לארמון של הנסיך הייתה שיירה מלאה ביצירות אומנות רבות מכר ובזהב, היא והכנופיה שלה הצליחו לגנוב חלק מהשלל אבל הם לא ידעו שנסיך הכתר על אותה שיירה ולכן כאשר תקפו הוא הצליח ללכוד אחד מהם, הוא הצליח לתפוס אותה, הם התאהבו במהלך השהות שלה בארמון, כיוון שהכריחו אותה להיות משרתת כדי לכםר על מעשיה, אבל מי שדאג שתהיה משרתת זהו אותו נסיך הכתר כיוון שפגיעה בנסיך וגניבה מהמלוכה שווה לפחות לכלא למלך עשרים שנה או אם המלך ביום רע אז עונש מוות, אבל הנסיך רצה שתהיה משרתת, המשרתת שלו, לבסוף הם התחתנו וסוף טוב הכל טוב״ סיפרתי לו את כל הסיפור בקצרה ולתושבתו לא ציפיתי,
״אני הכי אוהב את פרק עשרים וחמש, כאשר הוא והיא מודים על אהבתם זו לזו, ומקיימים את אותה אהבה, אהבתי לקרוא איך הוא דואג לה, מוקיר אותה ואת גופה ואיך היא אוהבת אותו בדרך הזו, זה היה פרק יפה, את לא חושבת?״ פרעתי את עיניי ולחיי התחילו להסמיק,
״אני דילגתי עליו, אבל מההתחלה הבנתי שזהו פרק ממש יפה״ עניתי בכנות,
״אני מבין״
״אם קראת את הספר אז למה ביקשת ממני להסביר לך?״ שאלתי אותי והתקרבתי לעברו,
״רציתי לשמוע את קולך, רציתי לראות את הניצוץ בעיניים שלך כאשר דיברת על מה שמרגש אותך, כמו אז, אותו ניצוץ באותן עיניים, מה שלום נשר?״ שאל אותי וחייכתי, נשר, זהו הסוס שלי כיום אבל באותה תקום של השבי זהו היה הסוס של רפאל, הסוס שהוא נתן לי לברוח איתו כאשר כל מה שיש לי זו מפה בכף ידי שצוירה על ידי ילד בן תשע,
״אוכל המון תפוחים ויוצא לדהירת בוקר איתי כל יום, אני דואגת לו אבל נראה לי שהוא מתגעגע אליך״ עניתי בכנות, סוסים הם חיות נאמנות מאוד, לפתע רפאל קם ממקומו והביט אל עבר הדלת שנפתחה שנייה לאחר מכן על ידי משפחתי,
״אתה!״ אבי צעק ושלף את חרבו אבל לפני שהספיק להתקרב נעמדתי מול החרב וחודה היה מרחק נשימה מצווארי כאשר המזל היחידי שלי הוא שאבי לא מסונוור על ידי זעם ולכן הוא מ ער חשיבה אחרת לא היה עוצר כלל והחרב הייתה פוגע בי, הרגשתי את רפאל זז הצידה ומנסה להזיז אותי אבל עם כוחי השארתי אותו במקומו, יכולתי כבר להרגיש את הכוח זורם בעורקיי ואת עיניי משנות את צבען,
״אסטרה...״ אמי לחשה לי כלא מבינה וכל העיניים הביטו רק בי, כולל שלו,
״אסטרה, הוא יפגע בך, את מגינה על האחד שכאן לפגוע בך, זוזי בבקשה״ אבי ביקש לאחר שהזיז את החרב מצווארי אבל עדיין היה בכוננות,
״הוא לא כאן לפגוע בי אבא, בבקשה, רק תקשיב לו, כולכם תקשיבו לו...״ אמרתי והבטתי לעבר העיניים של כל משפחתי, ״בשבילי״ ביקשתי, אבי הביט לעבר כולם ולאחר מכן הנהן באחת, נתתי לרפאל לזוז עכשיו ולצאת מהקיפאון הזמני שהכנסתי אותו אליו ברגליו ומיד הוא הזיז אותי למאחוריו והביט לעיניי, דבר שגרם לכולם לפעור עיניים במעט או להביט בתהייה דואגת וסקרנות,
״לעולם אל תעשי את זה שוב פעם, יכולת להיפגע מהחרב אסטרה, זה לא צחוק ולא משחק, אני לא כאן כדי לראות אותך נפגעת בסוף רק בגללי...״
״אז למה אתה כאן?״ סבי שון נעמד ליד אבי ושאל בזמן שכולם התקרבו יותר לעבר רפאל ואליי,
״אני אגן עליך מול אבי אם אני צטרך, זוכר?״ שאלתי ועיניו מיד חזרו לכיווני ודמעה עמדה בעיניו והייתי בספק אם ייתן לה לזלוג ולבסוף הספק נעלם, הוא לא ייתן לה ליפול,
״על מה אתם מדברים?״ אימי שאלה,
״נשר הסוס היה של רפאל אמא, הסוס שגנבתי מטריטון היה הסוס של רפאל אבל האמת היא שלא גנבתי אותו בכלל, לא גנבתי מפתח ולא ברחתי החוצה, יצאתי דרך הדלת הראשית יחד עם נסיך הכתר שנתן לי את הסוס שלו ומפה, רפאל עזר לי לברוח ולחזור הביתה, רפאל הציל אותי״ אמרתי כאשר הבטתי לתוך עיניו כאשר קול חבטת החרב של אבי נשמעה על הרצפה, הלם הכה אותו ואת כולם כאשר רק אימי הייתה הראשונה להתאושש כיוון שעטפה את ידיה סביב רפאל ולאחר החזיקה בכתפיו והסתכלה לעיניו,
״תודה לך, תודה לך״ הוא בלע את רוקו בכבדות, לא רגיל לכמות כזו של חיבה ואהבה, של מגעה חם או מילים טובות,
״למה לא סיפרת לנו את זה עד עכשיו?״
״אני השבעתי אותה לא לספר״ רפאל אמר,
״למה לא?״ אימי שיחררה ממנו וחזרה ליד אבי,
״כי אז כולם היו יודעים שבגדתי באבי, מספיק לי שהוא יודע זאת, אבל אם השמועה הייתה מתפשטת העונש היה הופך לגרוע יותר״ ענה ללא רגש בקולו אבל עיניי נפערו למשמע מילותיו,
״אתה הבטחת לי שלא יהיה עונש, שהוא לא ידע שעזר לי!״ צעקתי בלחץ כיוון שידעתי טוב מאוד מה משמעות העונש,
״איזה עונש?״ אבי שאל וידעתי על מה הוא חושב, עכשיו יש לו הזדמנות להשיג קצת מידע על זמני שמה ממקור אחר, כל מה שרפאל היה צריך לעשות זה להרים את חולצתו ולגלות את הצלקות מכווית שהצטברו על בטנו וחזהו,
״איזה מין אבא יעשה כזה דבר לבנו?״ סבתי אמרלד שאלה וחיבקה את סבי,
״אבא שלא רוצה ילד, אלא מלך שרוצה יורש״ סבא גבריאל ענה והנהן פעם אחת לעבר רפאל, הנהון של כבוד על כל מה שעבר ובכל זאת כאן, הנהון שאומר תודה שהציל אותי ושמר עליי לאורך כל הזמן הזה,
״שיקרת לי...״ לחשתי כאשר ההבנה נפלה עליי מחדש ושברה את עולמי, ״אמרת שלא יקרה לך כלום״ ישבתי על קצה המיטה וידיי החזיקו בכותונת הלילה שלי, דמעות עלו לעיניי אך לא הספיקו לזלוג כיוון שידיו תפסו אותן לפני כן, ידו האחת ליטפה את ברכי בזמן שהאחרת החזיקה בידי ונשקה לה ברכות, הזיפים דגדגו את אצבעותיי,
״לא הסכמת ללכת בידיעה שהפגע, זו הייתה הדרך היחידה לגרום לך לברוח, והייתי עובר את העונש הזה מחדש רק בשבילך״ לרגע אחד הרגשתי שכל עולמי שלם, רגע אחד שהרגשתי שאני יכולה לנשום, רגע אחד שלא היה לא שני,
״אז למה אתה כאן? אם לא באת אז עם אסטרה אז למה באת עכשיו?״ שאל אבי, רפאל הביט לעיניי פעם אחת לפני שנעמד על רגליו והתקדם לעברי,
״אני כאן כדי להודיע שנסיכת הכתר בסכנה, אבי בדרך אליה והוא לא יעצור עד שישיג אותה״ ובמילים אלה החסרתי נשימה וראיתי התערפלה...
YOU ARE READING
Royal sacrifice/הקרבה מלכותית
Romance״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחו...
