לאחר שאימי חזרה ללא אמורה רפאל נדרך לידי וחיכה להסבר שלה על איפה אחותו, רק לאחר שגילה שהיא אמבטיה מלאה בקצף ובועות הוא נרגע, אהבתי לראות איך רפאל אם אחותו הקטנה שרק עכשיו גילה שיש לו, זה מדהים, כולנו עכשיו ישבנו במקומי וחיכינו לרפאל שידבר ויספר את סיפורו המלא, ומי כמוני יודע שזה בהחלט לא הולך להיות קל,
הבטתי על פניו של רפאל כאשר הביט אל אבי והתחיל לספר את הסיפור,
״לפני שנים רבות, כשסבא שלי מדרגה חמישית היה מלך הוא ישב יחד עם כל חמשת השופטים באי המשפט והם יצאו חוקים נפרדים לטריטון, הסיבה הייתה שסבי תמיד תכנן שהממלכה שלו תהיה אי נפרד מהאחרים, שלא קשורה למלחמות שלהם או לחוקים שלהם...״
״זה אפשרי בכלל?״ שאלתי אותו בעיניים פעורות,
״לכל ממלכה יש את הזכות לעשות זו אבל כיום זה יותר מסובך ולוקח שנים עד שאי המשפט יסכים לדבר כזה אם בכלל, אבל בעבר הרחוק זה היה לוקח ימים עד שהיו מאשרים כזה דבר, הסיבה הייתה שאי המשפט רק הוקם ולקח שנים עד שכתבו את ספר הזהב של החוקים, קיימות מעט מאוד ממלכות שהן עומדות לבדן וללא אי המשפט״ סבי גבריאל ענה על שאלתי בחיוך רך,
״נכון, וזה בדיוק מה שאותו סבא שלי עשה, ולכן הוא כתב את הספר החוקים של הממלכה בעצמו, מה שאותי עניין היו שלושה חוקים שלו, כי שני החוקים האלו יפילו את אבי ויגרמו לאי המשפט להתערב, חוק ראשון אומר רק דם של משפחתנו ישב על הכס, שהדם חייב להמשיך, חוק זה קיים מכיוון שסבי האמין שאם הדם ימשיך הלאה אז ככה גם הערכים והמורשת שלו, חוק שני אומר שרק בן, גבר של מפחת המלוכה יעלה לכס, בין אם הוא אח שני במשפחה, שלישי או אפילו ההכי קטן, חוק זה קיים כי הוא האמין שהנשים במשפחה מקומן להיות הנסיכות שדואגות לעם ולאנשים ולילדים מאשר למלכות שצריכות לדאוג לשלום, למלחמה, לתבואה ומסעות ועוד...״
״ואיך החוקים האלה קשורים לאביך?״ רפאל גיחך לנוכח שאלתי השנייה ואז הביט עליי,
״אין לך סבלנות נכון?״ מיד הנדתי בראשי, מחכה שיגיע לסוף הסיפור כי אני כבר במתח,
״מכיוון שטריטון עומד בפני עצמו אי המשפט לא יכול להתערב אלא אם קרתה עבירה על החוקים שיצר סבי,
שני החוקים האלה מעניינים מאוד כיוון שאבי אומנם גבר אבל הוא לא דם של סבי, אמי היא שייכת לדמו״ הסתכלתי על הוריי, סביי וסבתי ויחד איתם הייתי המומה,
״מה שמוביל אותי לחוק השלישי״ רפאל המשיך למרות התקף ההלם שכולנו נמצאנו בו, ״ככתוב, ואני מצוטט:׳כאשר המלך והמלכה יביאו את ילדם לעולם, ואינו יהיה בן זכר והינה בת יחידה אז היא תוכתר למלכה ובנה שלה יהיה המלך שאחריה׳ הכתוב הזה הופיע מתחת לחוק של בן זכר בלבד, מה שאומר שסבי החשיב דם מעל זכר ונקבה, אך ורק דם השלוא על ממלכתו ואני שמח להודיע שאבי ממש לא דם של מלוכת טריט״
״אז מי הוא?״ אבי שאל בפנים חמורות סבר ועניין רב כמו כולנו,
״כאשר אבי היה בן עשר הוריו מתו בשריפה שפרצה במטבח הארמון שלנו בטריטון, אני מניח ששמעתם על אותה שריפה?״ רפאל שאל וכולם הנהנו לא כולל אותי, אני לא שמעתי על שום שריפה אבל זה לא מנע ממנו להמשיך בסיפור,
״אז סבי, שהיה אז אבא לבת יחידה כיוון שאשתו מתה בלידתה של ביתה, לקח אליו את הילד הקטן שיחיה תחת חסותו, אבי ואמי התאהבו, סבי כעס על כך, הוא זעם, הוא אומנם היה מלך טוב לממלכה אבל הוא לא רצה שביתו תתחתן עם בן של משרתים, דעות קדומות אני מניח, אבל אבי הצליח לשכנע אותו בצורה מניפולטיבית שהוא יכול להפוך את צבע עיניו ואז להיות הבן שסבי תמיד חלם עליו, הבן המושלם, סבי הסכים ונתן לאבי את הטיפות מפרחי טוריפ, הידועים גם בפרחים המשנים את צבעם של העיניים, ובכך הפך סבי בן לילה ל׳בנו׳ של המלך ואימי הפכה להיות אהובתו, סבי ראה למה אבי הופך את טריטון ולכן כאשר ניסה לקחת ממנו את כוחו...״ קולו של רפאל גווע וכולנו יכולתנו להבין מה הכוונה, אביו הרג את סבו, ״לבסוף המלך טריט, אבי, הצליח לקבור את הסיפור הזה מאחוריו למרות כעסה של אימי, מה שאני אומר בעצם זה שיחד עם אימי שחיה אנחנו יכולים לפני לאי המשפט ולעצור את אבי ולשחרר את המלכה האמיתי של הממלכה״
״אמא שלך״ אימי הסכימה יחד עם רפאל כולם הנהנו בתשובה, לאורך השעה הקרובה כולנו ישבנו במשרד ושוחחנו על מה שיקרה מכאן, עם המידע החדש שידוע לנו וכולנו הסכמנו שצריך לפעול עכשיו ומהר אבל גם לפעול בזהירות ואיטיות נחוצה, עבדנו עד ששמענו דפיקה בדלת וראינו את ראשה של אמורה מציץ פנימה אלינו, רפאל מיד נדרך כולו לידי והתכונן להגן על אחותו הקטנה בכל מחיר,
״מה אתם עושים?״ שאלה בחיוך והתקרבה אלינו,
״עובדים על משהו, הכל בסדר?״ רפאל שאל וחקר את מראשה ל אחותו הקטנה שהופיעה בשמלה ורודה עם עיטורי פרחים עליה וכתר לראשה,
״הכל בסדר, רציתי להראות לך את השמלה, הוד מעלתה אריאל הביאה לי אותה, היא אמרה שזה היה של אסטרה בילדותה, אתה אוהב?״ רפאל לרגע הגניב מבט כנה ומודה לאימי שרק הנהנה לעברו ואז מיד החזיר את מבטו לאחותו,
״מאוד אוהב, זה הולם אותך מאוד, את נראית עכשיו ממש כמו נסיכה״ אמר בחיוך וליטף את שיער ראשה, אבל לי היה דווקא משהו חסר במראה שלה,
״נשאר עוד משהו אחד למראה״ אמרתי והורדתי מראשי את הנזר מזהב ויהלומים שעמדתי ולבשתי אותו לראשה הקטן שהתאים באופן מושלם, ״זה הולם אותך יותר ממני, למה שלא תיקחי אותו מתנה?״ קרצתי לעברה בעין אחת והיא גיחכה ומיד אצה למראה שנמצא ליד הדלת והסתכלה על ראשה,
״את לא חייבת...״ רפאל התחיל להגיב אבל נישקתי לשפתיו ולא נתת לו להמשיך עם המשפט,
״לא חייבת, אבל רוצה״ אמרתי בשקט וחזרתי להביט על אחותו ושמתי לב שכמוני כולם מרותקים אליה, אומנם היא עברה המון בחייה אבל חיוכה הרחב וצחוקה המתגלגל הביא משהו שה חסר בארמון, הוא הביא תקווה, תקווה שמהולה בהשראה לחיים.
״איך באים ילדים לעולם?״ העפתי מיד את מבטי לאמורה ושמתי לב שרפאל פלט את מי השתייה שלו כמעט כמו כל מי ששתה ליד השולחן ברגע זה, זו הייתה השאלה האחרונה שחשבתי שהיא תשאל בזמן האוכל ובכל זאת זה קרה,
״למה את שואלת את זה עכשיו?״ רפאל שאל בשקט את אחותו והביט לתוך עיניה, בפעם הראשונה שמתי לב לסומק קטן על לחייו, אם שיחה עם אחותו הקטנה על הדרך שבה ילדים נולדים זה מה שגורם לו להסמיק אז אני לגמרי בפנים,
״מה כבר שאלתי?״ אמורה שאלה ועשתה תנועת כתפיים ידיים חמודה, היא בכלל לא הבינה את הבעיה מה שגרם לחיוכים להתרחב יותר ולידי לעלות לפי, נזהרת שלא לצחוק,
״אמא לא סיפרה לך?״ רפאל שאל והעביר יד בראשו, מזווית עיניי יכולתי לראות איך כולם הפסיקו לאכול ורק חייכו לנוכח הידיעה שבפעם הראשונה מאז שהגיע לרפאל אין מושג מה לעשות, אפילו אבי ניכנע למתיקות שהייתה בשאלה של אמורה והחזיק את צחוקו בפנים,
״לא, אמא אמרה שכאשר אהיה גדולה מספיק היא תספר לי אבל אני חושבת שאני גדולה מספיק, אחרי הכל הגעתי הנה לא?״ שאלה את אחיה הגדול,
״זה מתחיל עם חסידה ונגמר עם פרפר מה דעתך לאכול?״ רפאל אמר במהירות וכבר לא יכולתי להחזיק את הצחוק בדיוק כמו כל השאר בשולחן, הנסיך שלי סובב מיד את ראשו לעברנו ונכנע לצחוק גם כן,
״מה זאת אומרת מתחיל עם החסידה ונגמר...״
״אמורה?״ אימי קטעה את אחותו בשאלה, ״מה דעתך שאחר כך אנחנו הבנות נעשה שיחה קטנה? רק אנחנו״ אמרה ומיד אמורה הנהנה בראשה, ״אז תחזרי לאכול ואחר כל נענה לכל שאלותייך״ אימי עודדה את אמורה לאכל וזו עשתה כדבריה, רפאל ששם לב לאמורה אוכל אחרי משפט אחד של אמא שלי שאל במיידית,
״אם כל הכבוד גברתי לא יכלת להגיד לה את זה לפני כן?״
״ולהפסיד אותך מגמגם בפעם הראשונה רפאל? אני לא חושבת״ לנוכח מילותיה של אימי רפאל רק הנהן וחיוכו הסגיר את העובדה שכל המצב שאימי דיברה עליו הצחיק גם אותו,
״שמח שנהניתם על חשבוני״ אמר רפאל והביט לתוך עיניי מיד לאחר מכן, כאילו דיבר אך ורק אליי, הוא נשען קדימה לעברי ונשק לשפתיי ברכות משכרת, ואני ניסית להבין מה אני אוהבת יותר, את זה שהוא מנשק אותי מול כולם ושאנחנו לא צריכים להסתתר יותר או את זה שאבי, אימי וכל משפחתי בעצם מתחילים לקבל את מה שיש בינינו? אני בהחלט חושבת שהאופציה הראשונה היא המנצחת כרגע,
״כשמביאים ילדים מתנשקים?״ קולה של אמורה חזר לשאול, ״רגע! נשיקות מביאות ילדים?״ רפאל עצם את עיניו בייאוש והניח את ידו על ראשו,
״מה דעתך שנאכל תא הקינוח בחוץ אמורה, רק אנחנו הבנות?״ שאלה אימי וקמה ממקומה מיד יחד עם אחותו הקטנה,
״אסטרה, את באה איתנו?״ סבתי אמרלד שאלה וקמה מקומה, הולכת ליציאה ופניי הסמיקו לנוכח הידיעה שאני הולכת לשיחה הזו, מלידי אסטריד התחילה לצחוק בקול רעם שפסק מיד כשסבתי חזרה והוסיפה,
״גם את אסטריד״ ועכשיו היה זה תורי לצחוק עליה.
YOU ARE READING
Royal sacrifice/הקרבה מלכותית
Romance״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחו...
