כאשר היינו בדרכנו חזרה לארמון לעולם לא חשבתי שיקבלו אותי בזרועות פתוחות ויגידו לי תודה שחטפת את הנסיכה שלנו מתחת לאף שלנו, ובטוח שלא חשבתי שיקבלו אותי בכבוד והערצה ולכן לא הייתי מופתע ששישה שומרים התנפלו עליי וקשרו את ידיי בשנייה שאני ואסטרה דרכנו בשטח הארמון, אסטרה צעקה עליהם לשחרר אותי אבל הם לא עשו זאת ולא כיבדו את דבריה דבר שגרם לדמי לרתוח, רציתי לנער אותם מעליי ובדקה או שתיים להפיל אותם על הברכיים בשבילה אבל ידעתי שזה לא משהו שכדאי לעשות באח לא כאשר היא מסתכלת בחששות לעברי ולעברם וכבר עם מלא דאגות על הראש,
הובלנו למשרדו של המלך על ידי השומרים שלא זזו ממני לרגע ונתנו לאסטרה ללכת בסוף השורה כאילו היא כלום, הם אולי חושבים שהמלך ישבח אותם על כך שתפסו אותי אבל בשנייה שהמלך ידע איך אותם שומרים התנהגו לביתו היחידה הוא ידאג שהם לעולם לא יחזרו על אותה טעות בשנית, ספק כי יהיו מתים וספק כי הם יורדו בדרגה או יפוטרו, הושיבו אותנו בתוך המשרד, אותי הושיבו על הברכיים למול כס המלך למרות מחאותיה של אסטרה, ובמבט אחד שנתתי לה היא הנהנה והתיישבה על הספה שנמצאה בסוף החדר אבל בזווית עיניי שיכולתי לראות אותה, צעדים כבדים ורבים נשמעו ולפני ששמעתי ידעתי מי זה,
״מה קורה כאן?״ המלך איתן שאל מפתח הדלת למולי והביט בי בערבוב של רגשות שאת חלקם לא ידעתי לקרוא חוץ מאת הברור, כעס וזעם ובו זמנית אבהות וסליחה? או שאני מאבד את היכולת לקריא אנשים או שהוא יודע משהו שאני לא,
״תפסנו אותו עם הנסיכה מנסים להתגנב חזרה לארמון אז תפסנו את החוטף שלה ודאגנו לשלומה של הנסיכה...״ מי שהיה בראשם של השומרים אתחיל להסביר לכל משפחת המלוכה בזמן שאני הייתי עסוק בל הסתכל על אסטרה מחוברת את אימה בחוזקה, אבל כאשר התחיל לדבר על כמה הם דאגו לנסיכה החטופה ולשלומה לא יכולתי סתם לשבת כאן, קמתי על רגלי ואת החבל שעד לפני כמה דקות היה קשור מסביב לידיי זרקתי למרגלות השומר הראשי,
״בפעם הבאה שאתם קושרים מישהו תדאגו לבדוק אם אין לו נשק בשרוול או משהו״ אמרתי בעקיצה ברורה לעברם של החיילים הדרוכים תוך כדי חשיפת זרועי והפריון הקשור אליה, של החיילים הדרוכים, ואילולא ידו המורמת של המלך לעברם הם היו עטים לכיווני, ״ובנוגע למסיכה כאשר היא מדברת אליכם אתם מקשיבים ולא מתעלמים כמו מה שקרה מאז שחשבתם שתפסתם אותי״ אמרתי והמלך הטה את ראשו הצידה והביט לחייליו,
״למה הוא מתכוון?״ הם כולם גמעו את רוקם והביטו זה בזה, ״החוצה, תצאו החוצה ותשאירו אותי ואת משפחתי לבד״ המלך ביקש לאחר שאף אחד מחייליו הפחדים לא ענה והם התקדמו לעברי, אני היי בשביל לקחת אותי לצינוק, אבל הפעם מי שהורה לא הה המלך,
״תשאירו אותו כאן, זו פקודה מנסיכת הכתר שלכם למקרה ששכחתם״ קולה היה רגוע וראשה היה מורם מה שגרם לחיוך להתפרש על פניי, אני גאה בה, כל כך גאה בה,
״אם כל הכבוד נסיכה פקודתך לא תקפה עלינו״ לפני שסיים את דבריו המלך הרים את ידו ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי רחמים על אותו אחד שדיבר כך לנסיכה בפני אביה המלך,
״קח, שלא תשכח את החבל״ הושטתי לידו של רגש החיילים, אותי אחד בעל הפה הגדול שמכניס אותו לצרות מסתבר ובשנייה שידו החזיקה בחבל תפסתי אותה ומשכתי אותו לעברי בעודי לוחש באוזנו ובמהרה,
״בפעם הבאה שאתה תזלזל ככה בנסיכה , ואני אדע אם תעשה זאת, אני אמצא אותך, ומאיפ שאני בא מתנהגים בחומרה רבה לזלזול...״ שיחקתי אותו ממני ושמתי לב מזווית עיניי לכל השומרים הדרוכים ולתהיות על פניהם של שאר משפחת המלוכה, חוץ מאשר על פני הנסיכה שלי, אני מניח שהיא כבר מכירה אותי, כל השומרים יצאו החוצה מהחדר ונשארתי רק עם משפחת המלוכה,
״אני לא יודע עם להרוג אותך עכשיו על שלקחת את ביתי ממני למרות שאמרתי לא או להודות לך על כך״ המלך אמר ושבר את השניות של השקט הצורם,
״למה להודות לי?״ שאלתי ובכנות לא ידעתי, אלא אם...
״לקחת אותה באמצע הלילה, מצאנו את הפתק בבוקר ולקרת שקיעה אתמול שמענו רעשים מחדרה של אסטרה, החדר הותקף, החיילים ששלח המלך טריטון לא מצאו אותה, אבל אנחנו מצאנו אותם, הם בצינוק ממש עכשיו״ הסיבה היחידה שלקחתי אותה הייתה כי ידעתי שמשהו כזה יקרה בקרוב, אבא שלי לא אוהב לחכות הרבה,
״מה שאני לא מבינה זה למה חזרתם אם התוכנית שלך בסוף עבדה?״ המלכה אימה של אסטרה שאלה לפני שאביה הספיק לשאול את אותה השאלה, אסטרה זזה מאימה ורצה לעברי מסוף החדר וחיבקה אותי לפני שמישהו משני ו ענה לשאלה,
״אתה רוצה לספר או אני?״ שאלה בשקט בינינו והביטה לעיניי,
״צריך לשבת, זה הולך להיות סיפור ארוך״ אמרתי והפניתי עם ראשי לעבר השולחן, כולם הקשיבו למילותיי וישבו מסביב לשולחן, מחכים שאני אתחיל את דבריי,
״אז מאיפה להתחיל?״ השאלה יצאה מפי והסתכלתי על המלך שחיכה לתשובות,
״מההתחלה״ ענה והשקט שרר מיד אחריו, כוחם מחכים לי שהגיד את המילה הבאה, וזה מה שעשיתי...
YOU ARE READING
Royal sacrifice/הקרבה מלכותית
Romance״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחו...
