הקירות היו לי מוכרים ולא מוכרים בו זמנית, כאילו ראיתי אותם כבר אבל לפני שנים רבות, ירדנו במדרגות יחדיו כאשר שני חיילים לפנינו ושניים מאחורינו שומרים עלינו מכל משמר למרות שברר לכולנו שאם צבא יבוא עכשיו כל אחד מאיתנו יילחם, רפאל הלך תמי צעד אחד לפניי בביטחון ושמירה, ידו החזיקה בשלי בזמן שידו השנייה החזיקה בחרבו השלופה, בידי השנייה העליתי אש ואוויר חם ושורף כך שכל מי שיתקרב תחכה לו הפתעה,
״איפה אבא שלי עכשיו?״ שאל רפאל ועיניו הראו שנאה אמיצי,
״חדר הכס, היו לו אורחים מאי המשפט, חמשת השופטים, אבא שלך נמצא שמה איתם עכשיו, הוא עבר כל גבול בכך שגרם לחיילים הנאמנים שלו לאסור אותם ולהביאם הנה בכוח״ אמר אחד החיילים שאינני יודעת את שמו בכעס,
״אני מבין...״ אמר רפאל באנחה כבדה, ידו התקשתה בעצבנו על ידי וכיסיתי את האש מיד, מניחה את ידי השנייה והפנויה על כתפו,
״תנשום רפאל, תרגע, הכל יהיה בסדר והמלך טריט יעמוד לדין, זוכר?״ הזכרתי לו את התוכנית מחדש והוא הנהן לעברי,
״צודקת״ אמר והרפה את ידו, מסתכל על ידינו השלובות ועכשיו הוא הבין,
״הכאבתי לך?״ שיחרר את שילובי הידיים והביט בפניי בפחד מהתשובה, ידו עזבה את שלי כמו מאש רותחת בפחד,
״לא פגעת בי רפאל״ הנחתי יד על הלחי שלו ונשקתי לשפתיו ברכות, רכות שהייתי זקוקה לה עכשיו, ולפי הדרך ששפתיו הגיבו לי הבנתי שהוא היה זקוק לה כמוני, כחכוך גרון נשמע מצידינו ופניי הסמיקו מנוכח הידיעה שחכתי את העובדה שאינינו לבדינו,
״הגענו לכניסה לארמון, חדר הכס נמצא ממש מעבר לפינה, מה עכשיו מלכי?״ החייל המוביל אמר והביט על רפאל בכוננות, רפאל לא הגיב לכינוי החדש שהדביקו לו והלוואי שהיית יודעת מה עובר בראשו ברגע זה,
״אני ואסטרה הולכים לחדר הכס, אתם תלכו לצינוק כי לפי איך שאני מכיר את אבי השופטים מזמן מוחזקים שמה...״ קולו גווע לשמע שלשלאות ורקיעות רגליים שהגיעו מכיוון המסדרון החוצה אותנו, שבסופו נמצא חדר המלכות הגדול,
״מהר...! הסתתרו...״ אמר חייל אחר בזמן שהאחרים פינו לנו את הדרך להסתתר מאחוריי הקיר וארבעתם ביחד עמדו בפנייה, כמסתירים את מה שקורה מאחוריי גבה בפניית העיקול,
״מה אתם עושים כאן?״ אמר קול לא מזוהה של אחד העוברים,
״קראו לנו לעזור לכם להעביר את האסירים לצינוק, לא שמעתם?״ אמר החייל שלנו, והאסירים יכולים להיות רק השופטים, אז זהו רעש השלשלאות, הבטתי לתוך עיניו של רפאל ונגעתי ללא מילים עם פי את המילה שופטים שיבין, הוא הבין,
״אז בואו אחרינו ואל תפריעו לנו, אחר כך נברר מי האידיוט ששלח אתכם הנה בזמן שאתם נזקקים בחוץ לכיבוי טבעת האש״ חצי חיוך עלה לשפתיו של רפאל לנוכח המילים הללו,
״אתם זזים? הצינוק מהדרך הזו״ אמר החייל בעל הקול הלא מזוהה ומיד הבנתי, ליבי דפק בחוזקה ולחץ מילא את גופי, רפאל נדרך במקומו ולאט הוא משך אותי לעברו, מאחוריו היה קיר ומאחורי נימצאה דלת נעולה, וגם אם נפתח אותה בזמן יישמעו את הרעש אז ככה או ככה אנחנו לכודים, אחד החיילים שלנו הביטו מאחוריי גבם לעבר רפאל ולעברי ושנינו, כמקשה אחת, הנהנו לחיובי, שיביאו את החיילים עם האסירים ואנחנו כבר נדאג להם, נצמדנו לפינה ההכי חשוכה של הקיר בזמן שהחיילים פינו את הדרך לחייליו של טריט, ראיתי כל אחד מהשופטים ודאגתי כרגע לחיילים של השופטים, מה קרה להם? אם הם לא כאן איתם אז או שהם בצינוק או ש...
״הנסיך רפאל...״ קולותיהם ההמומים של השופטים נשמעו והחיילים של טריט הראו זלזול בנסיך הכתר שלהם, נסיך האופל שלי הוציא את חרבו ויכולתי לראות את החישובים בראשו, החישובים של הדרך הכי מהירה להפילם על הרצפה מבלי לעשות רעש כזה גדול,
״אתם בוגדים...!״ חייל אחד התחיל להגיד לעבר רפאל וחבריו החיילים אבל דאגתי להשתיקו בעזרת בועת אוויר שלכדתי אותו בה, הוא לא יכול לשמוע אותנו ואנחנו לא יכולים לשמוע אותו, מושלם למצב שלנו,
״תתנו קצת כבוד למלכה שמולכם״ רפאל אמר עם גיחוך וחיוך על פניו, הכנסתי את האחרים לבועה גם כן והרמתי אותם באוויר,
״מה דעתך שנבדוק מה מסתתר מאחורי הדלת הזו?״ שאלתי את מלך האופל עם גבה מורמת והוא קרא את מחשבותיי כמו תמיד, מפתחות הארמון נפלו מידיהם של החיילים כאשר כלאתי אותם והדלת נפתחה בקול קטן אך צורם,
״תודה לך מלכי״ אמרתי והכנסתי בריחוף קל את החיילים לתוך החדר, רפאל נעל את הדלת ואני לקחתי את המפתחות מידו, הולכת לעבר השופטים ומשחררת אותם לחופשי,
״איך אתם כאן?״ שאלה קייטי, עדיין ספקנית וחושדת לגבי רפאל,
״סבתי אסטרה הראתה לי שאתם צריכים עזרה, אז באנו״ אמרתי, ״איםה השומרים שלכם?״ שאלתי ופניהם נפלו, הבנתי לבד מה קרה, הוא הרג אותם, אבל למה אם יכל פשוט לכלוא אותם?
״המלך רוצה להשתלט על אי המשפט, הוא רצה מהחיילים, שומרים שלנו להיכנע לו ולהישבע לו אמונים אבל הם לא רצו, הם אמרו שהוא רודן ולא מוכנים לחיות תחת שליטתו של רודן, המלך יצא ממש עכשיו עם חייליו ועם...״ קולו של דנילור נשמע בהול ונעצר כאשר הסתכל על רפאל,
״ועם...?״ רפאל שאל בהזהרה,
״ועם אשתו, אמא שלך״ אמר אלכסין,
״מאיזה מעגן הם יצאו?״ שאלתי וביחד עם רפאל התחלנו ללכת חזרה לספינה,
״המעגן שבו הספינה שלנו נימצא, המעגן...״
״המעגן הצפוני״
״אל תדאגו, אי המשפט מוגן על ידי כוחי, כך גם כל האנשים בתוכו״ אמרנו בו זמנית בזמן שידינו היו שלובות זו בזו והתחלנו לרוץ בכל המדרגות למטה, צחקתי על עצם המחשבה שנכנסנו מהגג ואנחנו יוצאים מהדלת הראשית עכשיו, מיהרנו על פני כל השומרים והחיילים ההמומים, על פני המשרתים והטבחים שעמדו בהלם מחוץ לארמון והסתכלו על הנסיך שלהם מחזיק בידו את בת האויב ויוצא החוצה לעבר טבעת האש שהופיע בעזרת ברק מהשמיים, ידיהם היו מלאות בדלנים של מים ושום דבר לא הצליח לעצור את האש שלי,
״את עשית את זה?״ שאלה רוזלין, השופטת הרביעית בהתפעלות קלה,
״כן, אבל זה היה אמור לשמור על כולם בתוך טבעת האש, אני לא מבינה איך הם ברחו מכאן אלא אם הם יצאו משטח הארמון לפני שהמתח את הטבעת, אז זה יהיה הגיוני״ אמרתי בפשטות ועם ידיי סימנתי אגרוף והרמתי אותו לאוויר,
״לא הם יוכלו לצאת מהממלכה כיוון שהספינות לא יזוז מה מעגן ללא רשותך״ רפאל הוסיף לדבריי ואני המשכתי בשלי עם חיוך קטן לנוכח הגאווה של נימצאה בקולו, כל האש שנמצאה מסביב לארמון נמשכה לאגרופים הקפואים שלי, ידיי העלימו את האש הנמצאת בתוכן עד שמה שנשאר היה בסך הכל עשן,
״אפשר את הדלי מים הזה רגע?״ ביקשתי מאחר המשרתי שלא זזו מהלם ולא יכולתי גם להישאר כאן ולהסביר לו יוצר מדי ולכן הנחתי את ידיי בתוך הדלי, מקררת אותם למשך כמה שניות לפני שגרמתי למשב של רוח קרירה ונעימה לייבש את ידיי,
״אפשר להמשיך״ אמרתי ומשכת את המלך שלי איתי, לא הסתכלתי מעבר לכתפי כי ידעתי שהם שמה, באים אחרינו למרות ההלם שעוטף אותם, הגענו חדר המעגן ורצנו עד סופו, ממול ראינו את הספינה שלנו בים, הספינה שהשארנו נעולה בעזרת עוגן וקסם ורוד,
״אם הספינה שמה אז איך הגעתם... לא משנה״ דנילור התחיל לשאול אבל לבסוף החליט לשתוק כאשר הבין שהוא הולך לגלות ממש עכשיו הכל,
״תחזיקו חזק באדם שקרוב אליכם״ אמרתי ומשב רוח נעים עטף את כולם, ממני לרפאל, מהשופטים ולחיילים ובחזרה,
״אחרת מה יקרה?״ קייטי שאלה והחזיקה בארוסה,
״אחרת אתם עלולים ללכת לאיבוד ואם לרוח יהיה נמאס מלהחזיק אתכם אז היא תפיל אתכם, אחריי הכל יש חי את כוחות הטבע לא בגלל שאני המיוחדת כאן, אלא בגלל שהטבע נותן לי רשות להשתמש בו כרצוני״ ובמילים אלה כולנו ריחפנו מעל פני האדמה אבל לא מספיק גבוה בשביל לקבל מכה רצינית כאשר נחתנו חזרה בגלל קולה הקורא של המלכה שאוציא אותי מריכוז,
״בני...!״ רפאל סובב את ראשו לעבר אימו הבוכייה שהייתה מוחזקת בידיו של אביו, המלך טריט, האחד והיחיד שמופיע בכל סיוטי מאז שהייתי בת חמש,
״תעזוב אותה!״ רפאל צעק וחרבו מזמן נימצאה בידו בעוד שידו השנייה הגנה עליי מאחוריי גבו,
״ושלום גם לך נסיכה קטנה״ קולו החליא אותי וגרם לליבי לקפוא לרגע אחד, אבל לא לרגע שני,
״שלום גם לך״ אמרתי ויצאתי מאחוריי גבו של רפאל, שולחת לו הנהון מרגיע ומסמנת לו ללא מילים שידאג לאימו ואני? אני אדאג לאביו.
ČTEŠ
Royal sacrifice/הקרבה מלכותית
Romance״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחו...
